ברך אותי אבי, כי חטאתי.
וידויי האחרון היה לפני כשנתיים.
מנסה להבין איך זה, שאני אוהבת גבר, אבל חולמת על אחרים.
חולמת בלילה. חולמת בהקיץ. חולמת באוטובוס. חולמת בטיול עם הכלב.
מוחי גדוש מחשבות ודמי גועש בעורקיי, המחשבה בלבד מסעירה אותי ומרטיבה לי את התחתונים, של לעטוף זין של גבר אחר בשפתיי ולשוני. לקבל אותו בתוכי, צורה אחרת וגודל אחר. נשיקות רטובות וחמות על שפתיי, בטני, מאחוריי ברכיי.
הוא בוטש בתוך הכוס שלי בקצב שונה, מגיע מזויות שונות, הוא מריח אחרת. הוא זר ואיני מכירה את הכפתורים שמפעילים אותו. איני יודעת אם הוא כלל נמשך אליי, אם לאו. אין הידיעה מרגש אותי עוד יותר.
אז נכון שיש סיבות פיזיות והורמונליות ברורות להתלקחות הזו בדמי.
אבל אני הופכת לא זהירה. אני שוגה. שוב ושוב, נמשכת לאסור המתוק הזה.
אבל הוא מזיין אותי מתי שאני רוצה וכל כך טוב, שאיכשהו, אני עדיין לא נותנת לעצמי דרור.
אבל אין תירוץ שבעולם למחשבות הללו.
אבל הוא יעשה הכל עבורי. הוא יסכין עם גחמותיי הביזאריות.
אבל הוא מביא לי לבבות דקל באמצע הלילה כשאני רוצה נשנוש.
זהו וידויי אבי.
