לפני 11 שנים. 24 בדצמבר 2012 בשעה 20:28
״כשאתה נמצא עם בן זוגך במשך זמן רב כל כך, הוא הופך למפה הבלויה בתא הכפפות, שמרוב שימוש כבר מקופלת בקצוות ומלאה קמטים לבנים. הוא הופך לנתיב שאתה מכיר כל כך טוב, שאתה יכול לשרטט אותו בעל פה. בדיוק משום כך אתה תמיד דואג שיהיה איתך בנסיעות. ובכל זאת, ברגע הכי פחות צפוי, אתה פוקח יום אחד את עיניך ומגלה פניה לא מוכרת, נקודת תצפית שלא היתה שם קודם, ואתה נאלץ לעצור ולתהות שמא ציון הדרך הזה בעצם כלל אינו חדש, אלא דווקא משהו שעד עכשיו לא הבחנת בו״
