מאבקיה לא הועילו כוחי היה רב מידי, למרות זאת לא נכנעה, בעטה, גופה
התפתל שוב ושוב על המיטה, היא חשה כאב בפרקי ידיה בעת שהצמדתי חבל וקשרתי את
ידיה זו לזו בחבל גס וקצה החבל נקשר לראש המיטה.
היא יבבה בבהלה, מפוחדת, יודעת שאני הולך להכאיב לה, חששה לחייה, רעדה
ללא שליטה.
כותונת הלילה השחורה נקרעה ממנה, ידי ליטפו את ירכיה, מחליקות על
תחתוניה השחורים ובהניף מהיר קורעות אותם ממנה.
רוכן מעליה, צובט את פטמותיה, מחליק שוב ושוב על גופה הרוטט, היא
ניסתה לבעוט, לא עבר זמן רב וגם רגליה נקשרו למיטה בפישוק רחב.
היא הביטה בי בעת שפשטתי את בגדי, נותרתי ערום ורק מסכה השחורה על פני,
עיני מביטות בה מבעד למסכה, היא הביטה בי בתחנונים, מנסה לדבר, להתחנן...
לבקש, אך לשווא. לא ניתנה לה שום זכות דיבור, לא זכות התנגדות. כלום.
ידי עברו על גופה, נוגעות מכאיבות, מלטפות כל קימור, כל גבעה, חודרות
לכל חור, רגע בעדינות ורגע בכוח רב, מוציא אנקות פחד וכאב מפיה החסום.
היא ראתה אותי פותח את השידה שליד המיטה מחטט בה, עד שמצאתי את מבוקשי,
צעיף שחור ודק שהונח על עיניה ונקשר מאחורי ראשה. חשכה מוחלטת. חוסר
אונים. היא חשה את שתי אצבעותיי תופסות את פטמתה הימנית וסוחטות אותה בכוח,
גופה התפתל מכאב, גונחת בשקט אל תוך מחסום הפה, מבועתת.
הפטמה השניה גם היא נצבטה, עד שהזדקרה, ואז הצמדתי שני מצבטי פטמות אחד
לכל פטמה, הכאב היה בלתי נסבל. אך זאת היתה רק ההתחלה.
היא ניסתה להתעלם מהכאב, מנסה לנחש מיהו זה? כיצד חדר לביתה? מה יעשה לה?
מנסה להשתחרר, מושכת בידיה וברגליה שוב ושוב, אך רק גורמת לעצמה כאב חד
בעת שהחבלים התהדקו על פרקיי ידיה ורגליה, היא נרגעה, שכבה בשקט בהכנעה.
לפתע חשה כאב חד על הירך השמאלית ושוב כאב חד בירך הימנית, לקח לה זמן
להבין שאני עומד מעליה ומצליף בה, בחגורתי שהסרתי ממכנסי.
דקות ארוכות עמדתי, מניף את החגורה ומנחית על גופה חסר האונים המפרפר מולי,
בתחילה הכאב היה נסבל, אך אט אט עם כל הצלפה נוספת הכאב הפך חד יותר
ויותר, וגופה נצבע בפסים אדומים, ירכיה, שדיה, בטנה, האזור הרך, האינטימי
שבין רגליה, לא ריחמתי והצלפתי על שפתיה התחתונות, על הדגדגן העדין,
מייסר אותה. מלטף מידי פעם, מכאיב, נוגע מידי פעם בידי ושוב מצליף.
היא היתה רטובה.
גופה רטוב מהזעה הקרה, מפחדה הרב. עיניה זלגו דמעות והרטיבו את הצעיף
השחור, מזווית פיה נזל רוק, מחסום הפה לא אפשר לה לבלוע את רוקה, ובין
רגליה, שם היתה רטובה כנגד רצונה, גופה הגיב לליטופי, למגעי מידי פעם,
כנגד רצונה.
ההצלפות פסקו, היא חשה בנשימתי קרוב לפניה, ליטפתי את פניה לחשתי לה,
"תהיי כלבה טובה ... תשתפי פעולה, כדאי לך... אחרת...."
לפתע חשה משהו קר וחד נצמד לגרונה, ליטפתי באמצעות הסכין את צד צווארה,
לחשתי לה שאני הולך לשחרר אתה פיה, רוצה שתמצוץ לי, ואני מזהיר אותה שיבבה
ולו הכי קטנה, תחוש את הסכין על צווארה ולא בליטוף עדין.
"האם אני ברור?" שאלתי בקול רם וסמכותי.
היא הנהנה בפחד לחיוב.
מחסום הפה הוסר, היא ניסתה לשאוף אויר אך מיד חשה את איברי נדחף לתוך פיה,
עמוק, נוגע לא נוגע בגרונה.
אני אוחז בראשה, מכריח אותה למצוץ שוב ושוב, פנימה והחוצה, עמוק...
היא צייתה, שואבת את איברי הפועם לתוך פיה, מפוחדת מידי לנסות אפילו
לנשום. מוצצת בחוזקה שוב ושוב, עד שחשה את הנוזל החם, נורה לתוך גרונה.
אני מוציא את איברי, מניח את כף ידי על פיה והיא נאלצה לבלוע את כל אשר
פלטתי בגרונה.
אני מרים מיד את ראשה ושוב נקשר מחסום הפה על פיה, תפקידו של הפה הסתיים.
היא נעזבה מספר דקות לבדה .
שוכבת בחשכה, ללא יכולת תנועה, מבוהלת, תחילה שכבה בשקט, אח"כ ניסתה שוב
להשתחרר, מפתלת גפה הכואב, תוהה אם הלכתי, או עודני פה, בביתה, האם אשוב
לענות אותה, או האם הלכתי מבלי שוב והשארתי אותה ככה קשורה ומי ימצא אותה
ככה, במצב משפיל זה?
היא בכתה בשקט, מיבבת, עד שלפתע שמעה שוב רחש בחדרה. היא קפאה במקומה.
ניגשתי אליה, התרתי אותה מקשריה, מצמיד את הסכין שוב לצווארה, אני מעמיד
אותה ומצמיד אותה כשפניה כלפי הקיר. ידיה נקשרות מאחורי גבה, בכוח כה רב,
שחשה שדמה נעצר. החבל נוגס בבשרה.
חבל נוסף עבה נקשר סביב גרונה, היא היתה מבועתת, אך אני משתמש בחבל
להובילה אחרי, מושך בחבל והיא פוסעת בחשכה אחרי, מועדת, נמשכת כמו בובה
על חוט.
היא הובלה עד שחשה במשהו עבה נוגע בבטנה, מביא אותה לשולחן העץ הגדול
ושם משכיב אותה על בטנה, החבל שנקשר לצווארה נקשר לרגל השולחן, חבל נוסף
נקשר סביב מותניה מצמיד אותה לשולחן ללא יכולת תזוזה.
אני נעמד מאחוריה, מלטף את הישבן, סוטר לו קלות בידי, עומד שם, נוגע,
סוטר ומגחך. "רק הוא נשאר כל כך לבן, הישבן הזה...." היא עצמה את עיניה,
מיבבת, יודעת מה עומד לפניה, ואכן, היא שמעה את הרצועה שורקת באוויר ונוחתת
על ישבנה.
אני מצליף ומצליף עוד ועוד עד שצבע ישבנה היה לרוחי. היא התפתלה על
השולחן, כואבת, ישבנה קופץ עם כל הצלפה והצלפה,,, ומתאדם.
היא חשה בי משחק בפי הטבעת שלה באצבעותיי, בידית השוט, היא ניסתה להתחנן,
להסביר שלא.., אך אני רק גיחכתי יותר ויותר לקולות המצוקה שבקעו מפיה לא
ברורים.
כאב חד שיתק את גופה, כשנעצתי את ידית השוט בחוזקה בישבנה הבתולי. היא
התאוששה, ניסתה להתנגד, אך לשווא, אני משחק בגופה כבשלי. תחושת החפץ
בישבנה , היתה תחושה מוזרה, לא מוכרת, כואבת, ממלאת ומיוחדת.
"פשקי עוד את רגלייך כלבה", לחש לה, "אני רוצה לחדור אלייך". היא לא
הגיבה,
אני אוחז בחוזקה בידית השוט נועץ אותה עמוק יותר לתוכה, היא פישקה במהירות
את רגליה, מרחיקה את ירכיה זו מזו, מפנה לו מקום להדחק לתוכה. ואני חודר
בכוח, ננעץ שוב ושוב, מטלטל את גופה עד שמשפריץ את זרעי לתוכה מציף אותה ,
את גבה, את ישבנה.
מיד שוחררה מהשולחן ונגררה שוב בחשכה, מנסה לפסוע אחרי, לא למעוד, לא
להיתקל בקירות ביתה, שלפתע הפכו להיות לא מוכרים, זרים.
אני מעמיד אותה במרכז חדרה, מסיר את הצעיף מעיניה, היא מצמצה בעיניה
מביטה בעיני מבעד למסכה השחורה, מביטה בגופי הערום, אני מתקרב, מנשק ברוך
את פיה, היא החזירה לי נשיקה חמה ורטובה, תוך כדי הנשיקה אני מתעסק בידיה,
שהיו עדיין קשורות מאחורי גבה, משחרר אותן.
כשידיה שוחררו היא הרימה אותן סביב צווארי מחבקת אותי, מאמצת אותי חזק אליה ,,,,
