דעתכן/ם חשובה לי,,,, אשמח לשמוע אותה,
אני קורא לעיתים פוסטים שמתארים יחסי כניעה בין אדון לשפחתו הכוללים תיאור של כמעט "מאסר" מרצון.
כמובן שזה איננו מאסר במלוא מובן המילה אבל מה שמתרחש במערכת כזו, על פי ההתרשמות שלי,
היא מסירה מלאה של החופש האישי של השפחה לאדונה.
הוא שולט בזמנה, הוא מכתיב לה מה לעשות הרבה מעבר ליחסי הכניעות הנכללים במפגשים,
ומעבר לכך.
הסימפטום העיקרי הוא חוסר היכולת של השפחה להגיע אל הרצון להשתחרר מכבלים אלה,
על אף שהם מקשים מאד על חייה.
נפש חלשה של השפחה הוא לרוב, אם לא בכל המקרים אחד המאפיינים של מערכת כזו.
במרבית המקרים קיים חוסר איזון נפשי בין חולשת הנפש שלה לבין הרוע החזק שלו שמביא אותה לנזקים לרוחה וגופה.
האדון אינו חייב להיות חזק במיוחד נפשית אבל הוא כן חייב להיות חזק יותר ממנה,
מה שמתקיים במרבית המקרים בהם השפחה חלשת נפש, נמצאת למטה מבחינת חוזקה הנפשי
ולא יכולה לומר לו לא, להתנגד ולעזוב, והוא כמובן מנצל אותה ככל יכולתו .
נוצרת למעשה מערכת שבה היא שבויה נפשית בידיו.
היא מרגישה שלא טוב לה שם, היא מרגישה בחילה מהמצב, מהיחסים, היא מרגישה
שיש לה רצון לברוח משם, היא מרגישה שהיא זקוקה לעזרה כל זמן שהיא בתוך אותה מערכת,
אבל המוזר והמדהים מכל - היא איננה רוצה להשתחרר מאותה מערכת מזיקה,
גם אם השכל הישר אומר לה ללכת משם.
הרצון הפנימי שלה הוא להשאר במסגרת אותה מערכת מזיקה, למרות הנזק הנפשי הנגרם לה,
למרות ההשלכות על חייה, למרות כל הסבר ולמרות כל נימוק הגיוני, היא אומרת על סוהרה הנפשי -
אני אוהבת אותו, ונשארת איתו. הוא הגבר של חיי, אני מאושרת וזוהרת, והכל בזכותו !
"אני רואה בו מה שאחרות לא מצליחות"
עם כל הסבל שהוא מסב לה, עם כל המצוקה שהוא מביא אותה אליה, עם כל הכאב הפנימי
שהוא דוקר בה, עם הכל. מדוע ?
מקרה מאד עצוב מופיע בלינק הבא :
http://www.thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?t=7088
"סיפור צללים" בה מתארת בכאב רב שפחה את כניעתה הטוטאלית לפני אדון שעשה בה
כבתוך שלו.
ברוע, באכזריות, בלי רגש של אהבה או חיבה, ובלא חמלה אנושית.
צריך לקרוא כדי להאמין. אני הזדעזעתי.
הפוסט הזה מוקדש למחשבה על הכאב שעבר עליה ועל אחרות שאני מבקש שיפקחו
את עיניהן לראות את הרוע ולברוח משם.
האם אסירה יכולה להתאהב בסוהרה. האם שפחה יכולה להתאהבה באדון שמתעמר בה,
שמביא אותה למצוקה נפשית ובעקבות זאת גם מצוקה גופנית ?
"סינדרום סטוקהולם" הינו סינדרום פסיכולוגי שאיפיונו הוא במשיכה שחשה הנחטפת אל חוטפה
לאחר חטיפה נגד רצונה, כמובן.
היא מזדהה איתו, היא מרגישה שהיא נמשכת לא רק אל מטרותיו אלא אליו אישית,
ומוכנה לבצע למענו משימות שלכאורה הן בניגוד לכל שכל ישר.
הדבר נובע, כנראה, מתוך רצונה של הנחטפת לשתף פעולה עם חוטפה כדי לזכות בסימפטיה ממנו,
ביחס של חיבה מצידו כלפיה, ביחס של תשומת לב אוהבת, והדבר מתפתח במשך הזמן
לחיבה עמוקה יותר ולפעמים גם לאהבה.
http://en.wikipedia.org/wiki/Stockholm_syndrome
מקרה מאד מפורסם הינו המקרה של פטרישיה הרסט, בתו של איל העיתונות האמריקאי
רנדולף הרסט שנחטפה ע"י המחתרת הסימביוזית והוחזקה בשבי.
המקרה קרה ב - 4 בפברואר 1974 בברקלי קליפורניה.
ניסיון לבצע החלפת אסירים נכשלה, במהלך הדברים נתרמה תרומה נדיבה ביותר של
6 מיליון $ במזון לטובת הנזקקים באזור המפרץ.
למרות הכל ועל אף הדברים נותרה פטי עם חוטפיה.
לאחר מכן היא השתתפה בשוד בנק יחד עימם, נתפסה, נשפטה, נידונה למאסר וזכתה
בתום תקופת מאסרה לחנינה מסויימת על ידי הנשיא קלינטון.
לאחר שחרורה מהכלא היא נישאה לחוטפה מאותם ימים, ברנרד שואו,
והם חיים באהבה בשקט ובשלווה הרחק מעין הציבור עם שתי בנותיהם בקונטיקט.
http://en.wikipedia.org/wiki/Patricia_Hearst
מה קרה שם, מה קורה במערכת שבה מתאהבת האסירה, הנחטפת,
באדם שחטף אותה, שהפך אותה לאסירה ?
יש להבדיל, כמובן בין המצב של מקרה פטי הרסט שבו היתה סימפטיה הדדית בין הנחטפת
לחוטף ובין המצב החמור יותר, מצב שבו המאסר הנפשי הופך להיות מעמסה על החיים.
האם ניתן להשליך מתוך מקרה זה אל המקרה של מאסר נפשי שבמהלכו הופכת השפחה
להיות אסירת נפש של אדונה, והיא אט אט מתאהבה בו למרות שתחילת יחסיהם מקורם
במעשה העומד בניגוד לתחילתו של קשר אינטימי רגיל.
הוא עושה בה שמות, מתעלל בה, יוצר בה נזקים נפשיים והיא, למרות ההיגיון "פתאום"
אוהבת אותו ורוצה אותו.
דעתי היא שהדבר אפשרי ואף קיים במציאות. המאסר הנפשי איננו שונה מזה הפיזי מבחינת
הראייה הפנימית של השפחה את אדונה.
היא מרגישה מחוייבת לציית להוראות שלו, היא מרגישה שזמנה שלה שייך לו, היא מרגישה
שהוא עוקב אחריה, שהיא חיה את חייה למענו, שהוא שולט בה שליטה מוחלטת וטוטאלית.
קיצורו של עניין, היא מסרה לאדונה את השליטה בחייה באופן כל כך טוטאלי שהדברים
מתקרבים למצב נפשי של מאסר טוטאלי פיזי.
ההשקפה שלי היא שהדברים אפשריים אך ורק במקרה שבו מסירות הנפש של השפחה היא ברמה של הטוטאליות.
במידה ששפחה יודעת, וזה המצב הרצוי, כמובן, להגן על נפשה ולהעביר קו ברור ועבה
בין חייה הפרטיים, חיי משפחתה, חייה החברתיים הרגילים, לבין יחסיה עם אדונה,
סביר להניח שמצב כזה לא יתרחש, כיוון שיש הפרדה ויש לה גם חיים אחרים,
מה שכמובן לא קיים במצב של מאסר פיזי.
רק במצב שבו מתוך מודעות או חוסר מודעות מסרה השפחה את השליטה המלאה
על חייה לאדונה,
והיא יכולה להיות במקרה זה רווקה שחיה עם אדונה או נשואה/גרושה (שמנהלת בית, משפחה, ילדים),
שנשלטת על ידו מרחוק אבל כל הזמן וכל העת,
רק במצב כזה, שבו היא שואפת לקבל את שליטתו הטוטאלית עליה יש סכנה של התאהבות במזיק לה,
באדון שפעולותיו, התנהגותו, ודרכיו מביאים אותה אל מקומות שבהם היא לא צריכה להיות,
אבל היא מגיעה לשם מתוך טוטאליות מסירות הכניעה ומתוך ההשלכה של טוטאליות זו,
מאסר נפשי הדומה בפנימיותה למאסר הפיזי עצמו.
הסיבות הן דומות.
רצון לסמפטיה מצד האדון, רצון לתשומת לב, חוסר רצון לעזוב את הקשר מתוך מחשבה
שהדברים ישתפרו, כמובן לשווא.
צריך להבחין בהבדל אחד בין שני המצבים :
בחטיפת אמיתית בה מתרחש הסינדרום תנאי הפתיחה הם כפייה. אין הסכמה, כמובן.
בקשר של אדון שפחה תנאי ההתחלה אינם כפייה ראשונית. יש הסכמה לפתיחת קשר מצידה של השפחה.
האם הסכמה זו היא הסכמה מודעת או הסכמה כפייתית פנימית אף שאינה מודעת ?
לכאורה השפחה היא אשה חופשית הבאה לקשר מתוך רצון חופשי.
למעשה, היא מחפשת מישהו שיכפה עליה את הציות את הכניעה את הטוטאליות.
במובן זה היא רוצה להחטף, היא רוצה להיות במעמד הנחטפת, נפשית, ומכאן שראייתה
היא כשל נחטפת.
היא מחפשת את מי שיבצע בה כפייה. במחשבה לא מודעת.
גם כאן הוא למעשה "חוטף" אותה, והיא, בגלל נפש חלשה, נכנעת לחטיפה והולכת עימו.
יש מקרים בהם נתקלתי, בהם השפחה "נלקחה" ע"י אדונה. הוא ראה אותה במקום כלשהו,
שוחח איתה ובדרכו שלו כפה את עצמו עליה במסגרת מפגש של חצי הסכמה חצי כפייה לא מודעת.
הנפש החלשה שלה לא התנגדה, והוא בלשון ציורית ,"חטף אותה" .
מכאן שבראייה הרחבה יותר אין הבדל בין תנאי הפתיחה של חטיפה, כפייה מאונס
לבין קשר שמתחיל ברצון חופשי, אבל יש בו את האמירה האחרת.
כל זה נכון למקרה הנתון בלבד ואינו אמור לגבי מערכת יחסים בדסמית תקינה,
וכל זה אומר דבר אחד פשוט נכון וברור : מערכת כזו איננה מערכת תקינה, זה איננו בדסמ,
זוהי מערכת מזיקה במלוא מובן המילה, זוהי מערכת שצריך לברוח ממנה, זוהי מערכת
שאיננה נכונה מכל בחינה וזווית ראייה אפשרית.
הסכנה כאן רבה יותר למי שאין לה ניסיון רב בנושאי השליטה ומטבע הדברים איננה יודעת להבחין בדברים
והיא מתגברת עשרות מונים במידה והיא נתקלת לרוע מזלה באדון שיש רוע טהור בנפשו
והוא מטיל בה וביחסים שביניהם את הנזק והדרדור הנפשי והגופני שלה.
הוא מנצל אותה, מביא אותה לשפל המדרגה, והיא, למרות כל הסימנים, מתאהבת בו, או לפחות חושבת שהיא מתאהבת בו.
נכון, לשלוף שפחה זו מתוך הסערה זה כמעט בלתי אפשרי. הרצון של כל אדם הינו חופשי
ואם בחרה שם להיות, אין זכות לאחר, לפחות במערכת החופשית של החברה שלנו לומר לה לא.
הנזק כמובן הוא שלה, לצער כולנו.
אך מה כשאותה שפחה בוחרת לעבוא את הקווים הברורים והעבים שהציבה לעצמה טרום כניסתה למע' יחסים כזאת ?
אין הפרדה יותר בין חייה הפרטיים, חיי משפחתה, חייה החברתיים הרגילים, לבין יחסיה עם אדונה,
היא מקריבה את כל מה שיש לה, זמנה, ביתה, חיי משפחתה, הכללל כדי לרצות את אדונה,
מתי לדעתכם הוא זמן נכון לאותה אחת, לחשוף את ילדיה לאדונה כבן זוגה ?
האם הילדים צריכים בכלל להיחשף לזה ?
וזה כשאותה שפחה בטוחה מעל לכל ספק באהבתה אליו, משוכנעת ומשכנעת את עצמה כי הוא ה- "אחד" !!!
אך בא לי לשמוע גם את דעתכן/ם,,,,
