לפני 8 שנים. יום רביעי, 7 ביוני 2017 בשעה 13:29
שוב שורפות לי העיניים. טשטוש הראיה בא והולך לפי קצב העייפות שלי. אני עוצם את העיניים לרגע, וכשאני פוקח פתאום נדמה לי שפספסתי משהו.
החמצה שבאה מטשטוש. דז'ה וו של אותה התחנה החולפת על פני. אותה הדמות על הספסל.
אני מנסה לחשוב. להפיק תובנה. אך הטשטוש חוזר להופיע לפניי. רוח מדברית? סופת אבק? קרח נשבר? מי זו?
נזכרתי שאמרו לי פעם, שמי שלא רואה, שומע יותר טוב, וחש עוד יותר טוב.
זו מהות הטשטוש. לחוש טוב.
ולשמוע אותה.