האמת היא שאין לי מה לכתוב, כלומר יש לי והרבה אבל מה שמבאס זה שאני לא יכולה ולא רוצה לספר הכל, הזהרתי אתכם מההתחלה לא? אמרתי שתהיה צנזורה והיום במיוחד ידה הארוכה שלוחה.
אין ממש זעזועים בחיי חוץ ממה שאני לא יכולה לספר.
בפסח אני רוצה לנסוע לניו יורק, והפעם באמת, יש לי את הכסף, יש לי את הדרייב ולפעמים כשאני חושבת על הנסיעה הזו אני אומרת לעצמי איך זה שאת לא חושבת שעד אז תמצאי בן זוג, או שתתחתני בין לילה או אפילו יותר טוב תיכנסי להריון בין לילה, אבל מה העניינים איתך? ברור שלא תתחתני אף פעם ושלא יהיו לך ילדים.
צאי מזה ותתחילי להנות כי עכשיו את יכולה ואת בריאה ויש לך את הכח הפיזי ואת עדיין אישה מושכת וגברים יכנסו לחייך ויאירו אותם כמו שאת אוהבת.
רגע, אני מדברת על עצמי בגוף שני? כן! ככה יותר קל.
טוב, לא התכוונתי לדכא אתכם, זה יותר ממצב של השלמה, אבל אם אני חושבת על זה עוד קצת אני נהיית עצובה, אז אני הולכת להכין קפה ולהתעלם.
שבוע טוב לכם ואם אתם אוהבים אותי אני אוהבת אתכם בחזרה ותביאו גם חיבוק אם אפשר.
תאהבו אותי טוב?
לפני 16 שנים. 22 בנובמבר 2008 בשעה 9:34
