היא נכנסה לדירה, עייפה מהיום הארוך הזה.
כשאני נכנסת הביתה משהו משתנה, ממש עולם אחר, האוויר מרגיש אחרת, הצלילים נשמעים אחרת, המשקל על הכתפיים שונה.
יש לי ממש תחושה פיזית של הקלה, או אולי זו עייפות...
התיק על השולחן, הסודה בכוס ואני צונחת לספה.
אולי היום הזה היה לי עמוס מדי, אולי קצת אלכוהול...
הסודה מעניקה לי בדיוק את מעט הרעננות שאני זקוקה לה בשביל לגשת למקפיא לבדוק מה יש לשתות.
שניה וחצי של חיטוט במקפיא ואני רואה את זה, מונח שם, קפוא בזמן... פלאשים לאחור, תמונה, ריח... סחרחורת... אלוהים, איך שאני מתגעגעת אליו !
הכאב מפלח אותי, פלאש למציאות, היד שלי עוד קפואה במקום. אני חופרת עם הציפורניים בקרח שהתהווה שם.
אלוהים, איך הוא עזב אותי ככה ?!?
הכאב מבזיק שוב, חזק יותר מכל המציאות שמסביב, הפנים שלי מתכרכמות בכאב ואני רצה למיטה.
מעדתי או אולי קפצתי, ישר לתוך המיטה.
הוא היה המרכז שלי, הוא היה מושלם והוא אהב אותי, כמו שאני.
אני שרטתי וצרחתי אל מול היציבות שלו !
למה אני כל כך רעה אל מי שאוהב אותי ?
והוא אהב אותי או שהיה כל כך מבולבל... והנה אני לבד במיטה, בוכה.
בן זונה אנוכי ! הוא השתמש בי, הוא יצר אותי, או אולי אני אותו, ולא איכפת לי מהאיפור על הציפה ! הוא אהב שאני מלוכלכת הוא אהב שאני בוכה...
הוא רצה לראות אותי כך, שבורה לגמרי, שלו, רק שלו...
הוא רצה לפתוח אותי כך, זרוקה ללא אדמה.
הוא רצה אותי זונה, כמו שאני בשבילו.
יד מגששת, מסביב לשמיכות שאני מחבקת, מבעד למכנס המחוייט שלי מתחת לתחתונים....
כמו זונה הוא רצה אותי, רציתי שייקרע ממני את הבגדים, אבל הוא תמיד ביקש או הורה לי שאתפשט.
רציתי שייקרע אותם וירביץ לי עד שלא אוכל יותר לצרוח מצרידות, שירביץ לי ! בן זונה אנוכי...
אני אגיד כל מה שתרצה... כן, הייתי ילדה רעה, כלבה מרדנית, עשיתי מה שבא לי ושמתי זין עליך ועל העולם !
סטירה
ואז, עוד לפני שאני ממש מתאוששת, עוד אחת
הכאב מהמם, אבל הכאב הפיזי הוא שולי לעומת הצריבה של האגו, משהו בי צורח, משהו בי בוכה.
אני מכירה אותך אגו, אתה זה שאליו אני סוגדת כשאני מתנצחת עם אחרים להוכיח שאני טובה, יותר טובה, טובה מספיק ! יותר ממך !
כל כך הרבה השקעתי בך, אגו, עכשיו תמות !
אני מרימה מבט כועס אל העניים שלך, אתה הכלי שלי, הסכין שאיתו אני רוצחת חלקים ממני.
אתה יודע את זה, זה מכעיס אותך, אבל אתה לא יכול לסרב להזמנה... המבט המתריס שלי נענה בסטירה נוספת, סוף סוף אני מרגישה את הכאב, כאב שלם, כאב ללא התרסה, ללא אני, רק התחושה קיימת...
עכשיו אני שלך, תשתמש בי, אני יודעת שתשתמש בי, אני רוצה את זה, אין לי ברירה.
סטירה נוספת מפילה אותי לריצפה, בטח לא שמתי לב לעצמי וחייכתי חיוך של סיפוק, לא איכפת לי מזה עכשיו. תקרע ממני את הבגדים, תקרע אותם בכח, תעשה שייכאב.
הוא נשען על הפרצוף שלי, אני לא מסוגלת לזוז בזמן שהוא מסלק את שאריות ההגינות מעלי, קרעי בגדים וריח של דם.. בטח שוב נפצעתי, אבל לנו לא איכפת, אני מרימה את התחת שלי לקראתו בשביב המודעות האחרון שלי למציאות.
ואני מרגישה אותו חודר אלי, לא רק גופנית, אני מרגישה אותו שוב, כמו פעם, קורע לי את הנפש, פותח לי את המח, משאיר טיפה ממנו על הנשמה שלי.
קול בכי מאיים להחזיר אותי אל המציאות, זה הבכי שלי ? לא לא, תחזיקי חזק שרמוטה, זה עוד לא נגמר !
כן, אני השרמוטה שלך, אם תגיד אהיה השרמוטה של כל השכונה, תדפוק חזק יותר אל תאפשר לי לחשוב ! אני לוחצת עם היד חזק יותר...
תכאיב לי, תמלא אותי בכאב, תרצח את האישה המכובדת, תקרע את השיער שאני מטפחת, תמרח את האיפור, שיישרפו הבגדים ויישארו כתמים וכחולים בכל מקום, תרצח את הדמות שאני משחקת כל יום לעבודה !
אהובי האכזר מוציא את החגורה העבה, אני כבר מזהה אותן לפי נקישות האבזם, הוא ירביץ לי עכשיו, אני צריכה להרים את התחת גבוה.
כאב כאב כאב...
כואב לי עכשיו, צורב שורף הגוף צורח הנשמה שקטה.
כואב עד שאני לא יכולה, עד שתדחוף אותי אל מעבר לקצה, אני שונאת אותך ! אני שונאת את הגוף החלש שלי !
אבל אתה תחנך אותי, תחזיק לי את היד באהבה בזמן שאת משפיל ומכאיב לי, תרצח אותי בזמן שאתה נשבע לי אמונים, ואני אוהב אותך לנצח ואהיה שלך, רק שלך - לשימושך.
כי אתה, אתה תהיה לי לאב.
כן, אתה אבא שלי, האבא האמיתי שלי, זה שיידאג לי עד הסוף.
וכשהפצצה תיפול וכולם יישרפו אתה תגן עלי בגופך והעיסה שהייתה פעם פרצופך הנאה תיזול על פני ותאטום את עיני מלראות את הזוועות, גם אז לא תעזוב אותי. כי המוות הוא כלום, אתה תתממש באדם אחר. אני אזהה אותך, אתה תאנוס אותי בתאווה וטירוף ליד פח הזבל הגדול, והדמעות ייפקחו את עיני לראות אותך שוב, אדוני.