|
|
|
התעוררתי מוקדם הבוקר, עם זיקפת בוקר חזקה.
חשבתי עלייך בזמן שנגעתי בעצמי, חשבתי עלייך כשאת אובססיבית לזין שלי, על ברכייך מוצצת את הזין שלי בתענוג בזמן שאני לוחש לך: "אין צורך להפוך אותך לשפחה - את כבר השפחה שלי. את נרטבת מכל סימן ממני, את באה אלי כי את צריכה שאשתמש בך כזונה האישית שלי, ככלבת מין מושפלת לסיפוקי. את באה כשכל תפקידך להנגיש את פתחי גופך לאדון שלך, להכיל את הכח שלי, את המיניות שלי, את הזין שלי."
זה משתנה כל הזמן... אני כבר יותר מעשור בקטע
וכל הזמן מתפתח
עם כל אחת זה שונה ואפילו כל סשן לוקח אותי למקום קצת אחר
אני אוהב את הפיזי מאוד, בשבילי זה הבסיס
אבל דווקא בזמן האחרון התפתחו אצלי פנטזיות של שירות והשפחה לחנך כלבה לשרת אותי, להשתמש בה כראוי ולהעניש אותה כראות עיני
עכשיו כשסיימנו עם לנסות להגדיר את הבלתי מוגדר...הנה סרטון בלתי מוגדר ששמחתי לגלות
http://www.xvideos.com/video657886/hot_blonde_fucking_on_bed
בעיני זה תהליך מרפא. לא מיידית ולא את כולם. אבל זה מקום בו אפשר להסתכל לכאב בעניים ולשיטתי זה עדיף על פני לנסות לדחוק אותו אל מתחת לאדמה.
במינימום הוא חוסך את הריקושטים של זעם ועצבות שמתפרצים מעצם ההדחקה ובדרך ככל פוגעים באנשים שמנסים להתקרב.
אני אוהב את המתח, ללטף ולרפרף עם היד, לגרום לגוף להימתח אלי ולעור לרעוד מזרמים
לבחון את הצד הנשלט רעב להתפרקות, לאלימות, לחייך אל מול הזעקה האילמת
כל אלו מתגברים אחד את השני
העור האדום הצורב מרגיש את הליטופים האלו בצורה עמוקה יותר
ואז צוללים אל תוך הכאב, השליטה, הטירוף והזימה. זה אושר או זעם מודחק שמשתחרר ? רגע אחד אני דורך על הפרצוף של השרמוטה שלא ראויה לזין שלי וברגע הבא אני אוסף אל חיקי, מתפוצץ מאהבה, את הילדה האהובה עלי... אני רוצה לאכול אותך אני רוצה לענג אותך אני רוצה להשפיל אותך ואני רוצה לקדש אותך
אני רוצה לזהם אותך עד שלא תזהיי את עצמך, לראות אותך מקופלת ובוכה מרוחה בנוזלי גוף ודמעות, לחבק אותך לעטוף אותך לגונן עלייך ומתוך כך להסיר את הלוט ולראות אותך טהורה, נקיה כמו האור עצמו. כן, גם אם את לא רואה את עצמך ברגעים האלו, לא מודעת לסביבה, אני רואה אותך שם, קורנת
זה נכון, יום אחד אני אלך, ואת תתרחקי
יום אחד את תעלי סטטוס בפייסבוק שחוגג את זה שעברת לגור עם החבר שלך וזה קצת יצבוט לי אבל אני אשמח בשבילך, באמת
זה נשמע לא הגיוני, אבל זה כל מה שאני רוצה, להשאיר אותך במצב יותר טוב מאיך שהגעת אלי.
תבקשי שאני אזיין אותך
שאני אלכלך אותך
שאני אשפיל אותך מטה
תציעי את עצמך להיות זונה
כלי קיבול לזרע של האדון, להיות מלוכלכת בזרע, להתמלא בשפיך, להידפק חזק עד כאב
תבקשי להיות נדפקת כמו השרמוטה הכי זולה בעיר, מרוחה בריר וזרע תזחלי לרגליו של אדונך להגיד תודה
אני חושב שיש קו דק חמקמק וכמעט בלתי נראה בין בדסמ שמגיע משנאה לבין בדסמ שמגיע מאהבה
הרבה שפחות הן בקטע של בדסמ מתוך מקום של שינאה עצמית
לא שזה דבר כזה נורא כמו שזה נשמע, אני חושב שהבדסמ הוא כלי טוב להוציא דברים כאלו החוצה ועקב כך גם להיאלץ להסתכל עליהם ולהתמודד איתם ובעיקבות זה אפשר להגיע למקום של טיפול במקור והחלמה ממצב של שינאה עצמית.
אבל אישית אני מעדיף בדסמ שמגיע ממקום של אהבה חסרת גבולות, ממקום של הערצה\נטישת האגו. והנשלטת האידיאלית בעיני מבטלת את עצמה לחלוטין בתוך סשן אך היא אדם חזק ויציב מחוץ לסשן.
היא נכנסה לדירה, עייפה מהיום הארוך הזה.
כשאני נכנסת הביתה משהו משתנה, ממש עולם אחר, האוויר מרגיש אחרת, הצלילים נשמעים אחרת, המשקל על הכתפיים שונה.
יש לי ממש תחושה פיזית של הקלה, או אולי זו עייפות...
התיק על השולחן, הסודה בכוס ואני צונחת לספה.
אולי היום הזה היה לי עמוס מדי, אולי קצת אלכוהול...
הסודה מעניקה לי בדיוק את מעט הרעננות שאני זקוקה לה בשביל לגשת למקפיא לבדוק מה יש לשתות.
שניה וחצי של חיטוט במקפיא ואני רואה את זה, מונח שם, קפוא בזמן... פלאשים לאחור, תמונה, ריח... סחרחורת... אלוהים, איך שאני מתגעגעת אליו !
הכאב מפלח אותי, פלאש למציאות, היד שלי עוד קפואה במקום. אני חופרת עם הציפורניים בקרח שהתהווה שם.
אלוהים, איך הוא עזב אותי ככה ?!?
הכאב מבזיק שוב, חזק יותר מכל המציאות שמסביב, הפנים שלי מתכרכמות בכאב ואני רצה למיטה.
מעדתי או אולי קפצתי, ישר לתוך המיטה.
הוא היה המרכז שלי, הוא היה מושלם והוא אהב אותי, כמו שאני.
אני שרטתי וצרחתי אל מול היציבות שלו !
למה אני כל כך רעה אל מי שאוהב אותי ?
והוא אהב אותי או שהיה כל כך מבולבל... והנה אני לבד במיטה, בוכה.
בן זונה אנוכי ! הוא השתמש בי, הוא יצר אותי, או אולי אני אותו, ולא איכפת לי מהאיפור על הציפה ! הוא אהב שאני מלוכלכת הוא אהב שאני בוכה...
הוא רצה לראות אותי כך, שבורה לגמרי, שלו, רק שלו...
הוא רצה לפתוח אותי כך, זרוקה ללא אדמה.
הוא רצה אותי זונה, כמו שאני בשבילו.
יד מגששת, מסביב לשמיכות שאני מחבקת, מבעד למכנס המחוייט שלי מתחת לתחתונים....
כמו זונה הוא רצה אותי, רציתי שייקרע ממני את הבגדים, אבל הוא תמיד ביקש או הורה לי שאתפשט.
רציתי שייקרע אותם וירביץ לי עד שלא אוכל יותר לצרוח מצרידות, שירביץ לי ! בן זונה אנוכי...
אני אגיד כל מה שתרצה... כן, הייתי ילדה רעה, כלבה מרדנית, עשיתי מה שבא לי ושמתי זין עליך ועל העולם !
סטירה
ואז, עוד לפני שאני ממש מתאוששת, עוד אחת
הכאב מהמם, אבל הכאב הפיזי הוא שולי לעומת הצריבה של האגו, משהו בי צורח, משהו בי בוכה.
אני מכירה אותך אגו, אתה זה שאליו אני סוגדת כשאני מתנצחת עם אחרים להוכיח שאני טובה, יותר טובה, טובה מספיק ! יותר ממך !
כל כך הרבה השקעתי בך, אגו, עכשיו תמות !
אני מרימה מבט כועס אל העניים שלך, אתה הכלי שלי, הסכין שאיתו אני רוצחת חלקים ממני.
אתה יודע את זה, זה מכעיס אותך, אבל אתה לא יכול לסרב להזמנה... המבט המתריס שלי נענה בסטירה נוספת, סוף סוף אני מרגישה את הכאב, כאב שלם, כאב ללא התרסה, ללא אני, רק התחושה קיימת...
עכשיו אני שלך, תשתמש בי, אני יודעת שתשתמש בי, אני רוצה את זה, אין לי ברירה.
סטירה נוספת מפילה אותי לריצפה, בטח לא שמתי לב לעצמי וחייכתי חיוך של סיפוק, לא איכפת לי מזה עכשיו. תקרע ממני את הבגדים, תקרע אותם בכח, תעשה שייכאב.
הוא נשען על הפרצוף שלי, אני לא מסוגלת לזוז בזמן שהוא מסלק את שאריות ההגינות מעלי, קרעי בגדים וריח של דם.. בטח שוב נפצעתי, אבל לנו לא איכפת, אני מרימה את התחת שלי לקראתו בשביב המודעות האחרון שלי למציאות.
ואני מרגישה אותו חודר אלי, לא רק גופנית, אני מרגישה אותו שוב, כמו פעם, קורע לי את הנפש, פותח לי את המח, משאיר טיפה ממנו על הנשמה שלי.
קול בכי מאיים להחזיר אותי אל המציאות, זה הבכי שלי ? לא לא, תחזיקי חזק שרמוטה, זה עוד לא נגמר !
כן, אני השרמוטה שלך, אם תגיד אהיה השרמוטה של כל השכונה, תדפוק חזק יותר אל תאפשר לי לחשוב ! אני לוחצת עם היד חזק יותר...
תכאיב לי, תמלא אותי בכאב, תרצח את האישה המכובדת, תקרע את השיער שאני מטפחת, תמרח את האיפור, שיישרפו הבגדים ויישארו כתמים וכחולים בכל מקום, תרצח את הדמות שאני משחקת כל יום לעבודה !
אהובי האכזר מוציא את החגורה העבה, אני כבר מזהה אותן לפי נקישות האבזם, הוא ירביץ לי עכשיו, אני צריכה להרים את התחת גבוה.
כאב כאב כאב...
כואב לי עכשיו, צורב שורף הגוף צורח הנשמה שקטה.
כואב עד שאני לא יכולה, עד שתדחוף אותי אל מעבר לקצה, אני שונאת אותך ! אני שונאת את הגוף החלש שלי !
אבל אתה תחנך אותי, תחזיק לי את היד באהבה בזמן שאת משפיל ומכאיב לי, תרצח אותי בזמן שאתה נשבע לי אמונים, ואני אוהב אותך לנצח ואהיה שלך, רק שלך - לשימושך.
כי אתה, אתה תהיה לי לאב.
כן, אתה אבא שלי, האבא האמיתי שלי, זה שיידאג לי עד הסוף.
וכשהפצצה תיפול וכולם יישרפו אתה תגן עלי בגופך והעיסה שהייתה פעם פרצופך הנאה תיזול על פני ותאטום את עיני מלראות את הזוועות, גם אז לא תעזוב אותי. כי המוות הוא כלום, אתה תתממש באדם אחר. אני אזהה אותך, אתה תאנוס אותי בתאווה וטירוף ליד פח הזבל הגדול, והדמעות ייפקחו את עיני לראות אותך שוב, אדוני.
