בעיני זה תהליך מרפא. לא מיידית ולא את כולם. אבל זה מקום בו אפשר להסתכל לכאב בעניים ולשיטתי זה עדיף על פני לנסות לדחוק אותו אל מתחת לאדמה.
במינימום הוא חוסך את הריקושטים של זעם ועצבות שמתפרצים מעצם ההדחקה ובדרך ככל פוגעים באנשים שמנסים להתקרב.
אני אוהב את המתח, ללטף ולרפרף עם היד, לגרום לגוף להימתח אלי ולעור לרעוד מזרמים
לבחון את הצד הנשלט רעב להתפרקות, לאלימות, לחייך אל מול הזעקה האילמת
כל אלו מתגברים אחד את השני
העור האדום הצורב מרגיש את הליטופים האלו בצורה עמוקה יותר
ואז צוללים אל תוך הכאב, השליטה, הטירוף והזימה. זה אושר או זעם מודחק שמשתחרר ? רגע אחד אני דורך על הפרצוף של השרמוטה שלא ראויה לזין שלי וברגע הבא אני אוסף אל חיקי, מתפוצץ מאהבה, את הילדה האהובה עלי... אני רוצה לאכול אותך אני רוצה לענג אותך אני רוצה להשפיל אותך ואני רוצה לקדש אותך
אני רוצה לזהם אותך עד שלא תזהיי את עצמך, לראות אותך מקופלת ובוכה מרוחה בנוזלי גוף ודמעות, לחבק אותך לעטוף אותך לגונן עלייך ומתוך כך להסיר את הלוט ולראות אותך טהורה, נקיה כמו האור עצמו. כן, גם אם את לא רואה את עצמך ברגעים האלו, לא מודעת לסביבה, אני רואה אותך שם, קורנת
זה נכון, יום אחד אני אלך, ואת תתרחקי
יום אחד את תעלי סטטוס בפייסבוק שחוגג את זה שעברת לגור עם החבר שלך וזה קצת יצבוט לי אבל אני אשמח בשבילך, באמת
זה נשמע לא הגיוני, אבל זה כל מה שאני רוצה, להשאיר אותך במצב יותר טוב מאיך שהגעת אלי.