לפעמים

לא, אי אפשר אצלי. אני גרושה, לא מארחת. 

תבשיל למוח, לכוס וללב שלי - בשבילך.

הכן אותו באהבה.

מצרכים:

1 אתה

1 צוענייה

אופן ההכנה:

תקלף.

תוסיף.

תבחוש.

תנמיך ותגביר את הלהבה לפי הצורך.

תצמצם. 

תסמיך.

תתקן תיבול.

תריח אותי עמוק אליך.

תן לי להרחיב את כל החושים שלך.

תגיש אותי בלי גרוייר.

Don't blame a woman for tryin

בנשימה הבאה שבאה ובניגוד לרצוני, התגלה לי כי עוד יש בי חיים, כי יש חיים בכאב. 

ובעל כורחי המשכתי לנשום.

ומשנשמתי, הייתי מרוככת, והעולם סביבי פסק מלאיים וראיתי את יופיו וזרותו לא צרבה בי עוד.

הסכמתי.

יכולתי להישאר בידיים החזקות, הרכות, הקשות, המכאיבות והמלטפות שלך עוד.

לפעמים זו מחווה קטנה שמעירה לנו את האלים הישנוניים, לפעמים זה מבט שהופך לנו את מערבל הרגשות, לפעמים זה חיוך שממיס קרחונים, ובטח יש עוד כמה דברים דביקים שמפזרים מעלנו אבקה סגלגלה ונצנצים. אבל, יש את הדבר הזה, שעובר לנו ממה שאתם עושים לנו שמה בכוס, בצינור הזרקת אינג'קשן ישיר ללב ולמוח ומערבב את הפרומונים, האנדרופינים, האוקסיטוצין והוזופרסין - שגורמים לנו להתאהב בכם אחרי נגיעה קלה, נשיקה מרפרפת או אורגזמה שיוצאת בקול תרועה. כולה פעם אחת, ואנחנו כבר *שם*. מאוהבות עד לב שמים כשאתם כבר עסוקים בלתכנן את הצייד הבא. בזמן שאנחנו מתרפקות אתם עסוקים בלהסתובב לצד השני.

היה מי שאמר, שהדרך לליבו של גבר עוברת דרך הקיבה שלו. הדרך לליבה של אישה, הרבה יותר קצרה ומהירה - היא עוברת דרך הכוס.

מ.ש.ל.

רוצה שתקבל כל מה שתרצה ממני. 

רוצה ללמוד אותך, לדעת מה מטריף לך את המוח, איזו נגיעה מוציאה ממך גרגורים של עונג. לנחש מה אתה צריך עוד לפני שאמרת. 

הייתי רוצה שתשכב על הגב ואני אלטף אותך ככה, שעות. כשתהיה רעב אביא לך אוכל, וכשתהיה חרמן תוכל לגמור לי בכל החורים, והזרע שיטפטף לי על הירך יצרוב בסימנים שהשארת, והכל יהיה במקום.

כי אני במקום שלי. 

בין הרגליים שלך, מתחת לשולחן, בכל החלומות. ואני לא אזוז ממך. 

אין כאן בחירה.

מה יותר?

לרצות לנשום.

או

שהידיים שלו יתהדקו יותר סביב הצוואר שלי.

"הגבולות שלך יכובדו לחלוטין!"

אלא אם אחליט שבא לי לזיין אותך בתחת, למרות שאמרת שזה גבול.

אתה שולח לי:

"אני כותב לך כאן כי אין לי כוח לאס אם אס אבל כן חשוב לי להגיד וכן חשוב לי שתקראי.
נכנסת לי לחיים חזק ועמוק. לא יודע אם את מבינה עד כמה. אני בכלל לא חשבתי שזה יכול לקרות, לא הייתי מוכן לזה ולא הייתי ערוך לזה.
את אישה מסעירה ומדהימה ותובענית ומגרה ודורשת ומגיע לך ואני רוצה לתת לך ורוצה להיות שלך.
אני כ"כ מוחמא מזה שסימנת אותי ורצית אותי והחלטת להשיג אותי והשגת אותי.
זה מפחיד ומחרמן בכ"כ הרבה רמות. נכנסת לי לחיים כמו טורנדו.
לא הצבת רשימת דרישות מטורפת, לא נתת עונשים פסיכיים, לא השתוללת. ואת לא מבינה - שזה בדיוק מה שהכי קשה פה. שאני רואה ומרגיש שאת שקולה.
אולי קצת קשה, אולי קצת כלבתא, אולי. אבל הדבר שהכי מפחיד (ובמפחיד אני מתכוון גם למחרמן ומרגש ומושך) בך זה הסבלנות שלך.
והסבלנות הזו תשתלם לך כי אני אעשה שהיא תשתלם לך כי זה מה שאני צריך יותר מכל כדי להיפתח ולתת מעצמי ואת עצמי.
אני מאוד רוצה לתת מעצמי ואת עצמי ואני מאוד מקווה שתחליטי שבא לך באמת לקחת הכל - וגם יותר מהכל, הרי את תקחי יותר מהכל בסופו של דבר - אבל זה ידרוש זמן.
אני כן רוצה לדבר איתך ולהקשיב לך ולהגיד לך ולשמוע ממך ולרדת לך ולכאוב עבורך.
אני כן רוצה.
אני מאוד רוצה.
אבל אני רק לומד להכיר את האפשרות הזו אצלי.
את האפשרות להיות שוב - אולי בפעם הראשונה מזה חמש שנים - אני.
לגמרי אני.
ועוד אני חופשי יחסית, שזה בכלל משהו שלא היה מלא זמן.
אז בבקשה תגלי הבנה. כלשהי.
ותדעי שאני מעריץ אותך. ונפעם ממך. ונסער מאוד ממך. ומחפש את הריח שלך בבגדים של אתמול.
ואני רוצה להיות העבד שלך.
ואני אהיה.
ואם תחליטי לכתוב לי אחרי זה, אני ממש ממש אשמח.
ואם לא - אני אתבאס נורא - אבל אבין."

*אני* הצלחתי לראות רק אני.