לפעמים

הרווח הזה שבין גופך לגופי

ברגע הזה שלפני

שחלציי תובעים אדנות ירכיים

רוצה לשאת אליך
עיניים רעבות ומבקשות.

רוצה להשפיל בפניך
מבט נבוך וכנוע.

רוצה לדבר אליך
בגופי.

ישבנו  על הבר, מרכלות צוחקות ונותנות לאלכוהול לשחרר את הלחצים היומיומיים.

אני אוהבת את המקום הזה. מוזיקה טובה בווליום הנכון, לא עמוס מידי ובסך הכל אנשים נחמדים שאת רוב הפרצופים בו אני מכירה.

הוא עמד שם במעבר שמוביל לשירותים.

הרגשתי שאני צריכה. שאני חייבת לעבור לשם.

לא יודעת אם בגלל הלחץ בבטן התחתונה או שהיה זה הריח הסמוי שגרר אותי לשם.

המשיכה הפתאומית והלא מוסברת הזו, הפחידה אותי. נזכרתי במקרה הרצח שזעזע את המדינה ואת נשות תל אביב בפרט.

הזדקפתי וסידרתי את שאר האברים הזקופים שלי.

הוא כמעט חסם בגופו החסון את המעבר הצר. לא וויתרתי. נצמדתי לקיר בעיניים מושפלות ובאיפוק רב לא להתנפל עליו ועם רצון עז שירכון לעבר המחשוף הנדיב של שמלתי.

אבל המעבר היה צר מלהכיל את שנינו מבלי שגופנו יפגשו באזורים המובלטים, בעיקר שלי.

הצלחתי להביך אותו וזה גרם לי להבליע חיוך מרוצה אבל שידרתי מבט מרגיע שהכל בסדר.

רציתי למשוך את הרגע הזה עוד כמה שניות.

הצמרמורת הנעימה הזו גרמה לנקבוביות עורי לשחרר את כל הפרומונים במטרה לשכר אותו.

יצאתי חזרה מהשירותים, הוא לא חיכה לי במעבר.

משכתי את שערי לאחור וחיפשתי אותו בעיני.

ידעתי. ידעתי שהוא נכנס אחרי.

הוא בטח נכנס לדלת השניה וחיכה לשמוע את המים הנשפכים מהניאגרה.

חזרתי על עקבותי ופניתי לדלת השניה.

היא לא היתה סגורה. ריח לבנדר נעים התמזג עם התאורה העמומה.

בהיסוס קל נקשתי נקישה קלה וזו נפתחה פנימה.

הוא היה שם. מופתע וסמוק.

בידו האחת החזיק עט ועל ברכיו עיתון פתוח על עמוד התשבצים.

פעם פנה אלי שולט, שלא ביקש לנסות להיות נישלט.

- אתה עושה המון שגיאות הקלדה.
- יודע, גברתי.
- זה מפריע לאישונים הרגישים שלי.
- מתצנל, גבירתי.
  מצתנל
  מתנצל. מתנצל. מתהצל.
- שתוק.
  אתה יודע, שאני מלאת סבלנות וחמלה, אבל זה בלתי אפשרי.
- אני מורא מתרגז, גבירתי.
- התכוונת, שאתה נורא מתרגש.
- מתרגש. נורא מתרגש. כם.
- אני מתחילה לחשוב, ששיטת ה'שוט והגזר' יכולים לעזור...
- אשמח לנסות, גיברתי
- יודעת.
  כמה טעויות נראה לך שעשית בשיחה הזו?
  מהר, בלי לספור.
- שתיים, גבירתי.
- בטוח?
- עכשיו שאת אונרת...
  אומרת
- בוא ניספור יחד. אם טעית רק פעמיים - תקבל רק שתי הצלפות. אם טעית יותר - אכפיל לך את ההצלפות בשתיים מהסכום.
- גבירתי, זה עלול להיות המון!
- אמרת שתישמח לנסות, לא?
- צוגקת, גבירתי.

1) "יודע, גברתי." שורה 2.
2) "מתצנל, גבירתי."  - שורה 4.
3) "מצתנל" - שורה 5.
4) "מתנצל. מתנצל. מתהצל." - שורה 6.
5) "אני מורא מתרגז, גבירתי." - שורה 9.
6) "אני מורא מתרגז, גבירתי." - שורה 9.
7) "מתרגש. נורא מתרגש. כם." - שורה 11.
8) "אשמח לנסות, גיברתי" - שורה 13.
9) "אשמח לנסות, גיברתי." - שורה 13.
10) "עכשיו שאת אונרת..." - שורה 19.
11) "צוגקת, גבירתי." - שורה 24.

ואז, את מקבלת אורגזמה -

כזו שמרעידה כל תא בגוף כאילו היה גל בים סוער.
כזו שמתחילה מהמוח ויורדת דרך כל חוליות הגב ומתפזרת לכל קצוות עצב.
כזו שקוראת לכל שורש שערה להזדקר לקראת סופת צמרמורת.
כזו שיוצרת הילת קודש במעטפת הגוף.
כזו ששואבת את הריח שלו ומפזרת את חלקיקיו לתאים הכי רחוקים במוח.
כזו שמכווצת ומשחררת אותך מעולם שכולו טוב  - לעולם שכולו עוד יותר טוב.

רק מלגעת בו.

22:03:
ק: מזכיר לך שיש לך היום טיפול, גברתי.
אני: אוי, שכחתי מזה לגמרי. מתי?
ק: עוד שעה...
אני: שעה?!

-   -   -   -

22:07:
אני: אני צריכה נסיעה של הלוך ושוב עם המתנה.
פ: אבל גברתי...
אני: חח קטע. היה נדמה לי שאתה מתמרמר.
פ: מתי להיות אצלך?
אני: עשר ארבעים ושלוש.
פ: ארבעים ושלוש?!
אני: לחזור על עצמי?
פ: סליחה.
אני: אתה זוכר: לסמס לי כשאתה מגיע, לחכות לי מחוץ לרכב, לפתוח לי את הדלת האחורית.
פ: כן, גברתי.

22:42:
פ: *כאן, גברתי*

22:45:
אני: תעצור ב'ילו' או משהו, אני רוצה לשתות.
-   -   -   -

23:00:
ק: תודה שבאת, גברתי. שמח לראות אותך.
אני: תהיה בשקט.
ק: קלאסי או משולב היום, גברתי?
אני: שיאצו.
-   -   -   -

01:58:
פ: לאן, גברתי?
אני: הביתה.
-   -   -   -

02:03:
אני: אדוני?
ד: אל תגידי לי, את רוצה לבוא למצוץ לי...
-   -   -   -

02:05:
אני: פ', אתה לא לוקח אותי הביתה.
פ: *מחשב מסלול מחדש*

אם התרגשת והצלחת לקבל אורגזמה, כנראה שלא התרגשת מספיק.

הוא אומר:

"נשלטת שלי"

"כלבה שלי"

"זונה שלי"

אני שומעת רק "שלי".

לו רק היית נותן לי לגעת בך

במקום בו נגעת לי מבלי לגעת בי.