אש שורפת את העולם כולו ושום דבר לא בוער.
קליפת שום זה עוטפו ומסתירו מלהבות החום כאוזון את כדור הארץ, קשוב הוא כאזניים אל מאזני הכח בין קור לחום, בין גדול לקטן, בין שורפת לנשרף.
לא בוער שום דבר. הכל נח לו בפנים בקליפתו הנהדרת אשר אם תעדר היא לרגע אש אוכלתו מן החוץ פנימה. שום זה הוא האדם.
קליפת שום זה היא החוה.
כמים אל האש החוה מנצחת ברוגעה, לא במלחמה נלהבת להבות דרכה ולא נשרפת. מכבה היא את שבוער ומעבירתו לבעירה חדשה - אדים.
מנהלת את כל ממלכת המים בהרמוניה שלמה. זאת היא מלכה. זאת היא האשה.
נסיכה דומה למלכה, אך כל כלה בוערת מקינאה כי אין שתים יכולות לשמש כתר אחד. אמה, האוהבה בכל כולה, בכל היותה, יום אחד תעניק לה גם את מקומה למלוך תחתיה היא ובנותה בקרב עמה. אך בוער לה, בוער לה שיהיה עכשיו, כי בוער לה להיות כמו אמה. אם. בת. בתה. אמה. אמא. בת.
מפונקת היא הנסיכה עד שהיא לא סובלת שום דבר שאינו מתאים לה, לא מלחמת רוגע היא לוחמת כי אם קשתה וחצה בידיה נטויות, כובשת היא את העולם, פחדה על הרמונות נכריים מארצות לא לה. כל הרמון פוחד מבאה לכבוש, שמה בכל הארצות אשר נשמע שומעה שמה.
ובין פחד לפחד בהרמון מוטל מצור עליהם. אם היינו מסתכלים בהרמון, היינו מוצאים עולם שלם נצור, שמור, שנח לו במקום רגוע מאד בפנים ואיתן אל העולם החיצון. עד שחץ הנסיכה כובשו. אך עד זה הוא עד ולא עד בכלל.
תוך תוכי ההרמון, במגדל גבוה מאד, יושב לו שום דבר. שום זה שלא בוער לו, המוגן על ידי קליפתו. על ידי מלכה אחרת שאיננה אמה של הנסיכה. פוחד הוא לצאת, אך בוער לו מאד אם תוציא אותו נסיכה, קווה הוא פנים פנימו שהשמועות העוברות מפי גבירות המלכה והמלכה בעצמה, כבודה בהרמון מונח, יהיו לרגע יותר מסתם שמועות, ששומעה של נסיכה כובשת זו באמת ישמע תוך אזניו וחיצה אל פנימו, אל תוך המגדל ותוך כקרני השמש הנכנסים דרך חלונות האוזון אל כדור הארץ או כקרנות הזמר של המלכה מתריעות אל דרך חלונות האזניים אל תוך כדור הראש. כל תקותו הוא להיות שלה, של נסיכה זו, שתכבוש אותו בתוך המגדל, תוציאנו מן ההרמון של המלכה, ותקח אותו למלוכתה שלה, שתאהב אותו מכל שלל שתבוז ובשבילו תבזה כל שלל. שולל הוא את בוזה אשר מבזות אותה גבירות המלכה, מכופף ראשו ועיניו למטה מביטות אם אי שם באה על סוסת מלחמה לבנה הנסיכה או שמא יש רק מלכה. אז מסתכל הוא למעלה ורואה צורות בעננים, ענן זה לנסיכה זו דומה וענן אחר לאחרת. אשה אל אחותה העננים אומרים לו שוב לחלום על נסיכה אחרת.
איה הנסיכה? אם עודנה ילדה תתרוצץ ותגלה עולמות בגני הרמון אמה, אם היא גדולה תפקות על צבאות כמלכה שתור כתרה מהר לבא. תיכף ומיד תעשה הנסיכה תנועה בידיה ותנוע ראשה כמנהג נשים אציליות, כנסיכה כחולה. אך לרגע בפנים איננה ברוגע עד שתכבוש, עד שתצוד גם היא את נסיך חולמיה ותלחם למען חלומותיו שלו ואלו גם הם יהיו שלה. מחפשת היא כבוש, עבד, אך גם נסיך. בוערת היא כלהבות יערות תבערנה, כלביאות טרפות תטרופנה בשיניהן.
אש שורפת את העולם כולו ובוער לו דבר שום.
