Flashbacks of scenes kept coming to me day after day, hour after hour, lingering with me, catching me off balance in a dream.
Lord if anyone could read my mind…….!!
The secret smile on my face & sparkle in my eyes told the story.
>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>
He wrote-
כבר כמה ימים שלא הפסיקו לטחון במהדורות החדשות על תמונת ניצחון.
משהו שישסיים את זה טוב עבורנו.
בצד השני גם דיברו על תמונת ניצחון. עבורם, כמובן.
אף אחד לא הסביר להם שתמונות ניצחון זה לא למדיניות ולא משהו שמנהלים חיים של עמים איתו.
בלילה אחד השבוע התנהל במקביל מבצע מקומי.
עם פעולה אווירית, עם זרוע משוריינת, עם חדירות קרקעיות.
עם "הלם ומורא", עם לחימה בשני חזיתות במקביל.
עם עמדה אמצעית וקווים פנימיים.
עם יצירת אפקטים כואבים ובניית הרתעה.
לא לגמרי מתוכנן מראש, אבל מהסוג שניתן לקרוא לו "מבצע מתגלגל" כשדבר מוביל לדבר.
תמונת הסיום של המבצע היתה של שני ראשים צמודים זה לזה, בפיות פעורים, כשפסי זרע טריים מסמנים את הפנים והלשונות.
זו היתה תמונת ניצחון.
זה היה המקום הנכון בשבילה.
אחרי שהן הלכו, בישרו אתרי האינטרנט שהפסקת האש נכנסה לתוקף.
>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>
She wrote-
אני מעיפה מבט במראה. שתינו עם עיניים שטופות דם, פרועות שיער, פסי זרע על הפנים, מזויינות לעייפה כבר שעתיים, סימנים כחולים ואדומים על הישבנים.
120 דקות של זיונים מלכותיים, מלקות שוט כואבות, ציות להוראות מדוייקות ועבודה הדדית מאומצת במטרה אחת. להביא את האדון לסיפוקו.
השפחות מסופקות כבר הרבה קודם. כמו שרק מלך טבעי, גדול כמוהו, עם כלי זין אימתני, ראש יצירתי ודרישות גבוהות יכול לספק.
כך נראה אקורד הסיום של הערב.
הוא התחיל אחרת. בנועם תרבותי בבר יין קטן ואינטימי. שתינו יושבות צמודות על ספסל עץ, עם יין, מעשנות ומפטפטות בהתרגשות דרוכה, מחכות לאדון שיצטרף.
כשהוא מגיע הוא מתרכז בשפחה החדשה. מראיין אותה בשאלות ישירות להפגיע.
מה שמאפשר לי להתרכז בשמלה הקצרה מדי שלי, שבישיבה חושפת את פס התחרה של הגרבונים על הירכיים, ותחושת הרטיבות של הכוס העירום שלי לא רחוק משם מטילה עלי צל כבד של חשש שארטיב גם את השמלה.
אני מתפתלת על המושב ומקבלת ממנו מבט של אזהרה. הוא לא אוהב את חוסר המנוחה שלי.
נזוז. הוא קובע.
תוך דקות אנחנו פוסעות אחרי הגב הרחב שלו, מתאמצות להשיג את הצעדים הגדולים שלו. כן, המלך שלי הוא ענק.
נכנסים לדירה שלו. הוא לא מבזבז דקה.
אני ראשונה בקו החזית.
תתפשטי.
השפחה החדשה ברקע, צופה. לא לזמן רב.
אני מתפשטת ויורדת על הברכיים, משחררת את הזין שלו מהמכנסיים וקולטת אותו בפה שלי,
משיי למגע מבחוץ וקשה מבפנים וענק, ענק.
אין לי מושג איך זה קורה, היין הולם לי בראש ומהר מאד שלושתנו על המיטה.
היא פנתרה גמישה. והיא תקבל זין ראשונה.
אני מביטה בעיניים בוערות על שניהם, הלב שלי הולם בערבוביה של חרמנות וקינאה וגאווה וטירוף רגשות וסערה בראש.
הוא מסובב אותה על הבטן עם הפנים אלי ומורה לה בטון שלא משתמע לכלום חוץ מציות מוחלט:
תלקקי לה את הכוס. היא מתנפלת עלי, אני פעורה ופשוקה מולה, מולו, והוא בועל אותה באדנות, באלימות, בעוצמה נוראית, מאחור. היא אוכלת אותי ומחדירה בי אצבעות ומעבירה אלי את כל העוצמה שהוא מכניס בה מאחור ואני נעולה מול העיניים שלו עם כל העונג המרטיט הזה, חשופה אליו לחלוטין, עד הסוף.
הוא שולף שוט מהארון ומצליף בשתינו והכאב חודר לי לנשמה ומבעיר לי את הכוס בזרמים חזקים של כאב מהנה.
הישבן הקטן שלה מכחיל ומאדים ואני בוהה בצבעים המתהווים בזעזוע. פעם הוא בועל אותי ופעם הוא חודר אליה. היא מוצצת לו ואחריה אני וזה נמשך ונמשך בעוצמות מרעידות והמלך לא גומר. שעתיים. זיונים של הלייף.
עד הסוף המרטיט, כשהמלך עומד מעל שתינו ומרסס את הפנים של שתינו בזירמת השיא שלו. כמו שתי כלבות צייתניות, צמודות ראשים, אנחנו מלקקות יפה הכל, לא משאירות אף טיפה.
אני מעיפה מבט במראה. שתינו עם עיניים שטופות דם, פרועות שיער, פסי זרע על הפנים, מזויינות לעייפה כבר שעתיים, סימנים כחולים ואדומים על הישבנים.
אקורד הסיום.
>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>
He set a fire within me, a burning desire for more. But he made me beg.
I couldn’t go to anyone else, he had branded me untouchable until the marks disappeared.
And he made me wait.
It was a burning hell, every evening masturbating, re-living those scenes, imagining a session 1on 1. The torture of waiting to hear from him, burning hot, cold, hot, cold!!
“Why do you make me wait? This fire is yours, you lit it, Please do me the honor of extinguishing it Sir“.
And still he made me wait.
I waited 2 and a half weeks, 18 day's, to be invited, to be used, abused and sent home to finally call a cease fire.
