רגרסיה

שהפעם בכלל רציתי חיבוק.

Bring it on

אולי זה החום הכבד ואולי החיכוך החזק אבל כשהאהבה שלי כלפיך מתחילה לנזול ממני החוצה, כשאני מרגישה שלא נשאר לנו שום דבר מוצק להאחז בו, כשהשכל והלב כבר נקיים ממך כי זלגת דרך הסדקים והשברים אל הריצפה, 

אז אתה בא.

הייתי רוצה לפאר מיומנות עילאית או יכולות כישוף מיוחדות אבל כבר נזלת ואין, אז אתה פשוט בא כמו שאתה מבולבל ואבוד עם דמעות בעיניים ונפש שבורה. בא ככה פצוע ומסכן, בחוסר אונים, ומלקק. הלשון שלך מתעקלת ומתגלגלת ואתה אוסף את האהבה שלי מהריצפה. לא ביסודיות ולא בחן. בחרדה, בלחץ, מנסה לתפוס איפה ומה שאפשר. מה שנשאר, שעוד לא התאדה או חלחל לאדמה, לא התמוסס בחיים עצמם ולא מצא נתיב מילוט וזרם רחוק מדי. אתה תופס-אוסף-מרכז את כל הטיפות במעלה הרגליים לאיזור התחתונים עד שאוזל לך הזמן או שנראה לך שזה מה יש ויותר טוב מזה כבר לא תמצא ומשאיר הכל על מפתן הכוס שלי. אני רואה אותך גם אבל רק כמעט מרגישה, הראש שלי בפגישה אקראית מליל אמש והלב כבר מזמן בשביתה. מרכינה ראש ומגניבה "היי אהבתנו" כמו למכר ותיק שפעם היה אבל אתה כבר לא זוכר עד כמה באמת היה. "מה שלום כולם?" " דברי איתי בהזדמנות". בראש שלי אני חושבת, אוי איך שהזדקנה. 

ואז אני אישה ריקה ועירומה על מיטה (או ספה או שולחן או ריצפה או שירותים של קניון), ואתה איש פחדן ומוצף שרוכן מעלי ושואל יותר מדי שאלות. התחתונים שלי ספוגים באהבה דהויה שכמעט נשכחה, הזין שלך זקור בהיסטריה טיפוסית והעבודה מתחילה.

אני צריך לדחוף אותה פנימה, אתה אומר. זה לא מה שיוצא לך מהפה, אבל זה מה שאני שומעת. בהתחלה לאט. נו, את נזכרת? וקצת יותר מהר, דוחק אותה פנימה בכוח. חזק יותר, עמוק יותר. הגעתי? אני שם? תגידי לי שזה בלב. תגידי. 

ועם כל תנועה שלך פנימה, עם כל תנופה, הראש שלי נחבט בקיר והלב בזרם המתון מדי ואני חושבת ריטואלים. לופ נצחי. יציבות רעועה, אי יציבות קונסטינטנטית. ביטחון. 

הדבר הכי חמוד במקום הזה. 

אין מה לעשות עם זה.

כמו ילדה שמנמנה עם קוקיות במחנה ריכוז. 

מעצבנת. 

אם תאכל הרבה ממתקים תכאב לך הבטן. אתה תתפתל בלילה במיטה, לא תירדם. תחזיק בה. תנשום עמוק אבל הבחילה רק תגבר. אתה תתחרט, עד שיפסיק לכאוב ואז תשקול לאכול שוב הרבה ממתקים. באתי להזהיר אותך- אל תאכל את הממתקים, חמוד. אל תדבר עם זרים. אל תאמין למבוגרים. אל תאכל ממתקים של מבוגרים זרים. אל תהיה זר לממתקים מבוגרים. תזכור, זה חשוב. אל תכנס עם מבוגרים למיטה. אתה לא תירדם, תנשום עמוק והבחילה רק תגבר. הבטן. אל תלך רחוק מדי, אל תחצה כבישים לבד, אל תחצה כבישים רחוקים מדי כדי להגיע למבוגרים ולהזדיין איתם על המיטה עם ממתקים בכיסים כי אז תכאב לך הבטן. אל תמיס את השוקולד במיקרוגל ותמרח אותו על הקירות. אל תמרח את השוקולד על הבטן. אל תמרח שוקולד על מבוגרים, הם בדיוק התקלחו. אל תאכל יותר מדי ממתקים זה לא מתאים לך, התאווה. אל תלך רחוק מדי שלא אדאג. אל תדאיג את המבוגרים. אל תשכח את הכדור כי כולם במגרש מחכים, הם מתבגרים וזה ענין של זמן עד שתכאב לך הבטן כי תאכל את כל הממתקים במגרש עם מבוגרים עם כדורים אחד אחרי השני והכל יתלכלך בשוקולד. תהיה זהיר ילד, עכשיו לך לשחק.

זה סיפור מתוק על בריחה מהחיים, על בריחה מהבריחה מהחיים אל החיים ועל בריחה מהבריחה מהבריחה מהחיים אל הבריחה מהחיים. יש כאן איפשהו גם "וחוזר חלילה". וזה אפילו לא הסיפור שלי. 

עדין תקועה על אותו גרד, אבל עכשיו זה מגרד כמו פריחה שהתפשטה. לא תספיק כף יד עם 5 אצבעות, לא יספיק החבל ולא יספיק השוט. לא אנטיהיסטמינים במשחה או בבליעה, לא תספיק מקלחת רותחת ולא קפיצה מצוק. גם בכאב זה מציק מסביב, מוציא אותי מדעתי. והצלקות? ריגוש רגעי וציפורניים שחפרו בו עד זוב דם. זה כל מה שהן.

אני מנסה להכניס אותך להריון

מזיין חזק, מנסה חזק

אולי אם אכנס קצת יותר עמוק

אכנס עמוק עמוק

אדפוק לך את הרחם. בוקר טוב.

אני ארד לקנות חלב לקפה ועוגיות

בזמן שתתפתלי על המיטה

תדממי על הסדינים. כואב.

את תגידי לי, אין כאן משהו ששווה לראות בין כה וכה

תקללי אותי ברחם, תחייכי אלי בגוף.

אני מנסה לעבר אותך וזה מרגיש כמו ניסוי בקופים

אין לנו שפה ולא תרבות

פעם ניסינו שיהיה סטרילי

אבל לברבריות מאפיינים משלה

ואין כאן מילים לא

גם לא עתיד. כולם להמתה.

רק חוסר אונים.