לפני 10 שנים. 10 בינואר 2014 בשעה 7:51
אנחנו מסתובבים סביב עצמינו ולכל אחד מאיתנו יש תפקיד כמו בתרגיל רעידת אדמה, אתה מנופף לי עם הספוטלייט ואני זוחלת אליך מבין ההריסות. אנחנו בתוך עצמינו וביננו לבינינו על אף המסדרונות הממולכדים. כבר זמן רב איש לא חצה את הגבולות. שער הבית נעול והצריח מאויש או בנאמנות או באשמה או בפחד (יש החלפת משמרת פעמים ביום) לעיתים קרובות אני מתכננת בריחה ישירות אל הצינוק. אתה מגן עלי מפני האנושות ומי יגן עלי מפניך? למדתי לנהל דו שיח עם מקקים ושאר אורחים בלתי צפויים אך זה לא עניינם. אתה יודע שאמשיך לטרפד את משלחות החילוץ, אני אוהבת אותך עד אין קץ.