סטירה זה בדסמי, הצלפה זה בדסמי, בוקס בבטן זה לא בדסמי. להתקפל, להחזיק בה, ליפול על הריצפה, לחוות כאב שמשתק את הנשימה ונועל את הפה. לא בדסמי. להיפגע זה בדסמי? לאהוב, בדסמי? לרצות לאהוב, בטוח לא בדסמי. ללכת לאיבוד, לחפש את הדרך הביתה, בכלל לא בדסמי, סתם נדוש. מה לא ברור בדרך? היא מנוסחת היטב ומרוחה על גבי הבלוג הזה, מרוחה בשיחות עם כל מי שאפשר לשקר לו, שנה שלמה שאני מתפלשת בה, או חיים שלמים. היא ברורה הדרך. עקומה כל כך. מה, זה לא בדסמי? זה לא בדסמי תגידו לי? להרגיש היה פעם בדסמי, פעם פעם מזמן מזמן. לא היום, היום זה לא בדסמי, היום זה מיחזור, זה לגלגל עיניים. לסגור את הלב ולפתוח רגליים, זה בדסמי. לשכוח שפעם היית בן אדם, שהיתה לך צורה, שהיה לך מקום. לשכוח ככה, לצלול לקרקעית, להזדיין עם כריש, לנעוץ לו שיניים בבשר, לאבד רגל, להיפרד מהראש. לכתוב הרבה ולדבר מעט. זה בדסמי. ככה כתוב במדריך בכל אופן, השקעתי בזה לילה. קראתי גם את האותיות הקטנות.
לפני 6 שנים. 4 בפברואר 2018 בשעה 8:24
