הוא לא מצפה להרבה, וזה כואב לה יותר. הרבה יותר מלא לעמוד בציפיות שלו.
אם הוא באמת הבעלים שלה, אם היא הרכוש שלו, מדוע היא בלעדיו כל כך הרבה שעות וימים?
היא מסבירה לעצמה המופרעת, שלא עברו באמת הרבה ימים ושעות, שהוא עסוק וגם היא, שזה חלק מהשיעור שהוא מעביר לה, שליטה עצמית.
והיא עושה הכול כדי שלא יראה את הכאב שלה, אבל הוא רק מסתכל עליה וכל המילים שלה נשפכות החוצה. מטומטמת. כמה היא מתאמצת להיות חזקה לידו וכך ברגע הורסת הכול. איזה גבול מטושטש! איך היא תוכל למדר אותו מכל מחשבה שתהיה לה? הרי אם היא שלו, כך גם המחשבות שלה...
אוי, רק שלא יקרא את המחשבות שלה.
היא מקבלת כמה משימות קלות ופשוטות ורצה למלא אותן.
היא כל כך נרגשת להוכיח את עצמה שהייתה רוצה דד ליין קצר יותר, אתגר אמיתי. זה יבוא הוא אומר לה, עוד יהיו לה מבחנים קשים באמת. בינתיים המבחן האמיתי שלה הוא סבלנות. אין לה הרבה. אבל מה זה כבר גיוס סבלנות עבורו?
היא חוקרת, כותבת, עובדת בלי הפסקה, מנסה למלא את החלל העצום שהוא מותיר בכל פעם שהוא הולך. אבל בעיקר היא מחכה לו.