לפני 9 שנים. 11 בספטמבר 2015 בשעה 9:13
אני מודה ומתוודה, לעיתים רחוקות גם אצלי מתעורר היצר הקדמון האפל ההוא, זה של הצייד שרק רוצה להתרבות ללא הבחנה, הצד שלא מעניין אותו מה את חושבת ומי את לעזזל.
הירח מלא ויש לך חורים, באמת שלא יהיה איכפת לי באותו הרגע מי את, מהיכן באת ולאן את הולכת, בואי נפשיט אותך ואחדור.
מעניין שלאחר שאני מוצא הקלה והתקופה הזאת חולפת אני פשוט מגחגך על עצמי ועל כל הגברים שחושבים ומתנהגים ככה, כנראה שלא משנה עד כמה נהיה חכמים מלומדים ומתורבתים אי אפשר לברוח מהעובדה שכולנו עדיין קופים.
