משהו חדש-ישן

מה"סשנים" שאני פחות מתחברת אליהם.. 

לפעמים, אם נותנים למחשבות לזרום,

זיכרונות שונים מקבלים צבעים חדשים.

רגעי עצב הופכים מהולים בשמחה, והפתעה שמסתברת כאכזבה.

לכל מטבע יש שני צדדים,

כדי לדעת אם הוא שווה משהו, צריך לבדוק ביסודיות את שניהם.

ואז נגלה שהאוצרות אולי נדירים, אבל שווה להיחבל בדרך אליהם.

סתם מוח שקודח לו בלילה, אז למה שיחפור רק לי.

היא פשוט תהליך של יצירת אבני בניה לתקוה חדשה 🫶🏼

תמיד תקשיבי לתחושות הבטן הראשוניות שלך.. 99.9% מהפעמים הן צודקות.

טוב שלמדת להבין איזה סוג אנשים אסור להכניס לחיים, אל תתפשרי על זה למען אף אחד.

תזהרי מזהב שוטים, כאופי אנושי הוא קיים בשפע.

אל תצפי לסליחה מאנשים שלא חשבו עליך כשפגעו בך, את חזקה מספיק להמשיך גם בלעדיה ובלעדיהם.

ודבר אחרון- את במקום לגמרי אחר עכשיו 🦄 ואין מי שיוכל להפיל אותך אחורה ממנו.

את לעולם לא באמת לבד🫶🏼

איפה הוא.. פעם הייתה בארץ תרבות בדס"מ.

זה הפך לתרבות של סקס, סווינגרים ואנשים שאין להם מושג מה זה גבול בריא..

איפה אותו מיעוט איכותי שהיה מזדהה רק בשמות של הכלוב? אותם אנשים שהיו עושים פליי פארטיז אמיתיים בבתים שלהם ולא משהו שהופך לגאנג באנג ברגע שמתחיל לעמוד למישהו.

אלו שחיבוק בשבילם הוא לא הזמנה ללחוץ לך על הציצי על הדרך.

אותם אנשים שהיו כותבים סיפורים מדהימים במגזין ולימדו אותי איך זה באמת אמור להיות ולא הזולות של היום.

זה עצוב.. כי קהילה אמיתית היא לא מילה גסה. אבל נראה שהפכה לגסה בכל דרך אחרת 💀

טסתי לחו"ל סופסוף! אחרי 12 שנים שאני מתייבשת כאן בארץ (תרתי משמע)

סופסוף זכיתי לטוס בחיי הבוגרים, וזה הפך לחויה מיוחדת בזכות הקסום שלי 🫶🏼🦄.

מסקנה אחת, שקורונה הרסה קצת את תרבות הBDSM בחלק מאירופה, הרבה חזר להיות באינטרנט בלבד או במסיבות אנדר גראונד שמסיימות כרטיסים במכירה מראש מאוד מהר..

הטיול הזה היה מוקדש להיסטוריה, דת ואומנות מקווה שהבא יגיע מהר יותר ויוקדש לחוויות בדס"מיות קצת מחוץ לישראל. 

😈

חשבתי שנסגרתי.

חשבתי שנפגעתי יותר מדי..

האקס האחרון שלי הרס כל שבריר מיניות שנשארה בי.

בסוף הבנתי, שעם האנשים הנכונים, לשחרר זה בכלל לא אתגר.

אז מסר קטן של תקוה לכל מי שנפגעה בעבר, זה שווה לא לוותר 🦋

כשאתה מצליף בי, אני אוהבת לנסות לנחש מה אתה מחזיק ביד כרגע.. משחק שכזה.

לפי התחושה אני כמעט תמיד יודעת במה השתמשת, ואם שאלתי, סימן שהצלחת להפתיע אותי.

אבל מתחת לרובד של הכאב, יש את הרובד של החיבור. הידיים שלך תמיד יהיו הכלי המועדף עלי, כי אני יודעת שאתה מרכז באותו רגע את כל העוצמה שלך ישירות אלי. זה מעצים גם אותי.

אני אוהבת להרגיש את הידיים החמות שלך, רגע אחרי שנחתו מכות צורבות, פשוט מונחות עלי לרגע ומתענגות בליטוף על הצמרמורת שהשארת בי.

ואחרי האדרנלין הזה, להגיד לך תודה עם לשון שמטיילת על כל הגוף ונשיקה רטובה.

מחדד את כל החושים. 🫶🏼

אני בסה"כ ילדה טובה, פשוט לא ממושמעת.

לגוף שלי יש רצונות משלו.

דווקא כשתרצה שלא אזוז, אמצא את עצמי מתנועעת.

כשתאמר לי להרים מבט, הוא פשוט יקבר בריצפה, ולא כי ניסתי לנהוג בחוצפה.

אבל אז מגיע המבט הנכון, זה שמכווץ אותי ובו זמנית נותן לי ביטחון.

הוא לא מבט מחייך, הוא עמוק ואינטנסיבי, העיניים מדברות בעד עצמן.

עמוק בפנים, מתחבא חיבוק חם, הוא יגיע בבוא הזמן.

הרעד נרגע

ובאותו רגע

כולי באמת שלך.

סינוזיטיס.. כי למה לא להתחיל שנה אזרחית חדשה עם אנטיביוטיקה 🤧 

מחליטה לקחת את זה כסימן להתחדשות..

לפחות יהיה לי תירוץ לחגוג באיחור.