משהו חדש-ישן

יום ההולדת מתקרב בצעדי ענק.. ממש רציתי לחגוג עם החברים בסדום.

כנראה שלא הייתי צריכה לצפות לאחרת אבל דווקא לאותה המסיבה האקס וה@₪%^ הצבועה שלו החליטו שזה זמן טוב לקפוץ לחגוג גם כן.

נכון, אומרים לא לדפוק חשבון, אבל אני חכמה מזה.. אני יודעת שיעכיר לי את הערב לראות אותם.

אין שום סיבה שאאלץ לראות את חסרי האינטליגנציה הרגשית הזו בזמן שחוגגת, הכעס יבעבע במקום השמחה, העלבון יצוף במקום הערכה לאוהבי האמיתיים.

אמצא לי דרך אחרת לחגוג, לא בהמוניות, רק עם אנשים שאני אוהבת.

ולהם, אני מאחלת שהקארמה תגיע אליהם בכל הכוח, היא לא זקוקה לעזרה שלי.

ועכשיו הכנות לחגיגה אמיתית שהיא רק בשבילי 🥳😝

שאשמח לקראתך,

שאתן לך חיבוק,

אל תצפי אפילו לחיוך.. תגידי תודה שאקבל את הנוכחות שלך ללא תגובה,

אבל אם תעזי להסתכל עלי..

אני אוציא מעצמי את השטן במיוחד בשבילך 😈

Stay away.

כתבתי בעבר שהגבול בין אהבה לשנאה הוא מאוד דק.

אחרי תקופה שצברתי מטענים כבדים כלפי אנשים, הצלחתי סופסוף לשחרר.

שיחררתי מחיי את הרעל המבעבע, 

שיחררתי מהלב את הדברים שהיו לי להגיד, למי שחשוב לי שישמע.

נתתי הזדמנות שניה, שלישית.. לפעמים חמישית. אבל למדתי בסוף את השיעור שהחיים התעקשו עליו.

ועכשיו זה פשוט מרגש, להעניק את ההזדמנות הראשונה, לבחון מחדש.

ולעולם לא להכניס שוב ללב שנאה, האנשים הנכונים לעולם לא יביאו אותי למצב הזה מלכתחילה.

אז כן.. מאזוכיסטית.. והכאבתי קצת ללב ולגוף, אבל תמיד יצאתי חזקה יותר.

וכל זה בשביל להיות מספיק אמיצה לצאת לדרכים חדשות.

שם מחכה רק אהבה 💕

I hear you calling and it's needles and pins 

I wanna hurt you *just to hear you screaming my name*

Don't want to touch you but you're under my skin 

I wanna kiss you but your lips are venomous poison

You're poison, running through my veins

You're poison

I don't want to break these chains

Poison

לפעמים העולם מרגיש כאילו כולו בספירה לאחור.

אי ודאות מציפה את הנשמה,

היום מרגיש אפור,

ולא ברור על מי האשמה.

צריבה קטנה שנותנת נחמה,

נוחתת בטפטוף חסר צליל,

מטיילת על הגוף לפי גחמה.

וכל הכבדות נעלמת כליל.

וכאשר אני מרחפת בין שלוה לכאב,

כל הצלפה ממלאה אותי בעוצמה.

כי אני יודעת שגם אתה אוהב

להוכיח לי את הכוח שלי בדממה.

שוקעים לתוך מקצב,

עם מוזיקה ברקע שמעלה את האנרגיה,

וציורים משריטות אדומות על הגב,

שוכחים את הספירה לאחור רק לרגע.

כשהייתי בזוגיות הקודמת שלי, נראה היה שהסביבה שלי לא כיבדה את זה בשום צורה.

פנתה אלי "חברה" דרך צד שלישי על מנת שלא אדע במי מדובר ושאלה אם היא יכולה לסשן אותו.

אני לא מבינה איך זה לגיטימי לבקש דבר כזה? ולא הזדעזעתי מהבקשה לסשן אותו כמו שהזדעזעתי מהעובדה שהחברים ששיתפו עם זה פעולה חשבו שזה הגיוני שאסכים לדבר כזה בלי להגיד לי אפילו במי מדובר?

בנוסף, בנות הרגישו בנוח לפלרטט איתו, לנסות לקבוע להיפגש איתו לבד, והוא שיחק אותה טיפש כי כמה נוח..

כבר פעם שניה בחיי שניסו להתחבר אלי בהגזמה רק בשביל להגיע אל בן הזוג שלי.. והצליח להן.

למה אני מספרת את כל זה? לא כדי להתבכיין ולא כדי לנזוף. אלא כדי שגברים ונשים כאחד יהיו מודעים לדברים האלה.

זה לא קשור לקהילה הזו, זה לא קשור למין מסויים, זה יחסי אנוש בסיסיים. וכדאי שנשים לב לדגלים אדומים, בעיקר בקהילה שהרבה אצלה הוא תחום אפור מלכתחילה.

ובמידה וחוויתם כוויות כאלה, החלמה היא תהליך קשה, וזו לא אשמתכם, אבל היא שווה את המאמץ

תהיו טובים לחברים שלכם, ותזהרו מזאבים בעור כבשה 🫶🏼

איך ברגע אחד אתה מצליח להעלות לי חיוך על הפנים?

איך באותה הקלות אתה מוחה לי אותו?

ברגע של כאב אתה מביא תקוה,

נשק אולטימטיבי של אור ואהבה.

אתה שבידיך מסוגל להוריד אותי כל כך למטה,

גורם לי גם להרגיש כאילו אני עפה.

יש בידיך הכוח גם לקחת זאת חזרה באותה הקלות.

ואני?

השאלה, מה באמת הטוב עבורי?

בינתיים זה להיות בידיך הקרובות-רחוקות.

💜

מי שיש לו חתול בבית לא יכול להיות שולט.

החתול מחליט מתי הוא עולה על הרהיטים והשולחנות.

אתה יכול לנסות לשלוט לו באוכל, אבל אל תצפה שזה יעבור בשתיקה.

אם לא תקפיד על חול נקי, צפה שאתה והבית עצמו יתמלאו שתן, כי הוד מעלתו לא אוהב חול מלוכלך.

אתה יכול לשבת לעבוד, אבל החתול יקבע מתי הידיים שלך נתנו מספיק יחס למקלדת, עכשיו תורו. 

הוא אוהב לערוך לך את הקבצים במחשב ולנעול את המקלדת גם בלי ללמוד איך ובהצלחה לך לפתור את זה אחר כך כי הוא לא מגלה מה עשה.

ולסיום, צפה לראות את חור התחת שלו, הרבה! סיכוי טוב שגם ישב לך על הפנים במיטה.

עכשיו תספר לי שאתה השולט בבית.

*נכתב בהומור*

כמה שאני אוהבת פליי פרטיז, ועוד יותר אם מתקיים אחד בדאנג'ן.

היה יומולדת לעינברוש אז היה מפוצץ כמו מסיבה רגילה ומודה שממש לא מצאתי את עצמי למרות כל הפרצופים המוכרים והאהבה.

דעתי: המועדון עצמו עדיין קטן מדי פיזית לארח עשרות בדס"מים שמעוניינים לשחק.

אנחנו חבורה של חובבי הצלפות, נרות, מדיקל וספאנקים שדורשים מקום לזוז, הרבה יותר ממסיבת ריקודים רגילה.

הגומחות במבוך, נוחים בעיקר לסקס אבל אי אפשר להניף שם שוט לרוב.

מה שכן, קיבלתי התקף נוסטלגיה לראות אנשים טובים שלא ראיתי המון זמן! 

מזל שיש את הבית, מצד שני, אני רוצה יותר מקום בבית השני שלי 😝

לעולם לא אכתוב לך יותר, לעולם לא אפנה, אבל לפחות אוכל לפרוק.

לא מבינה איך ולמה עד היום, לא מבינה למה לא הייתי שווה מאמץ.. לא מבינה מה מצאת בה שלא מצאת בי.

 ערער אותי כל כך לאהוב מישהו לרמה כזו, כל כך הרבה שנים ובסוף לגלות שכמו שחשדתי, כל אחת סביבי היא תחליף ראוי.

איך יכולתי להיות כל כך עיוורת? לא להבין שרק אני באמת אוהבת? הרי המשכת לפגוע בי שוב ושוב.. לגרום לי לבכות רק כי היית לא יציב עם עצמך. להאשים אותי בטראומות שעברתי.

מעולם לא הצלחת להתנצל באמת, מעולם לא ניסית.

הייתי המקפצה שלך לעולם השליטה? השתמשת בי? כי אני לא מצליחה להבין.. וכנראה שלעולם לא באמת אדע.

נכון, הזמן מרפא, גם אני המשכתי הלאה.. אבל הלב שלי עוד לא נרפא עד הסוף מהכאב שהשארת בו. 

זה לא באמת משנה כי מה שנשאר לי עכשיו הוא להמשיך בכל הכוח לבנות מחדש משהו מפואר יותר ממה שהרסת.

ומקווה שהשאלות האלה יפסיקו להסתובב לי במוח כמו רעל. כדי שאוכל לתת את האמון שלי לאהובים שבאמת מגיע להם.

כי כל מה שזה עושה, זה לפגוע לי בביטחון העצמי ולצבור יותר ויותר שנאה כלפיך.. מיותר, אנרגיה מיותרת.

אספר לך שהיום הצלחתי לסלוח להרבה אחרים, היום אני חזקה יותר. אני מחזירה לעצמי את החיים שלי והחברים שלי ואת היכולת שלי לאהוב.

ממשיכה ליצור לי סיפור חדש והשליטה בו היא שלי בלבד.

אני רק מקוה שב"מכתב" הזה חתמתי לעצמי סופית את הפרק "שלנו" בחיי. 

כבר לא שלך. אני.