משהו חדש-ישן

לפעמים נדמה שאני לא יכולה לברוח מהדברים שצפים לי בראש.

בתקופות של בחירות קשות ושינויים גדולים לפעמים נדמה שהמחשבות שולטות בנו.

בשנה האחרונה למדתי לשלוט בהן חזרה, לנתב אותן למקום אחר וזה היה מפקח..

זה עזר לי להבין את עצמי יותר, לא להתנצל על הדברים שאני אוהבת ולא להתפשר על מה ומי שחשוב לי.

בלי להתכוון, יצרתי רשימה של הצלחות מהשנה שעברה במקום רשימת "משימות" לשנה החדשה.. 

ככה משנים גישה.

ועכשיו אני כבר לא נשלטת של מחשבות, פשוט חופשיה לחוויות והצלחות נוספות.

איך להיות חולה גורם לי לפקפק בעד כמה אני אוהבת כאב ..

ועדיין קשה להסביר שלמרות כאב הראש, מתחשק לי סשן הצלפות. 😅

מציאותית- זוחלת למתחת לשמיכה.

השקל וחצי שלי על להיות בראטית.

זה לרצות לעשות בעיות כדי שיענישו אותך, אבל לא לרצות להודות שזו המציאות. אל תשאל אותי אם אני "רוצה עונש?", כי גם אם זו לא הייתה הכוונה, כנראה שהתשובה היא כן. 😝

זה להתחבר לילדה הפנימית שבך, להציק בשביל תשומת לב ולנסות להיות חמודה תוך כדי.. למה? כי זה כיף להצליח לגרום לך לשים לב אלי במיוחד אם אתה עסוק במשהו אחר.

והחלק הזה שלא כולם יודעים.. אם השטויות שעשיתי העלו לך חיוך זדוני על הפנים, אפילו לרגע אחד. זה הסיפוק הכי גדול בשבילי..

😈

אמרתי שלא, אבל כנראה לא שמת לב שבכל זאת השארתי..

טוב שככה.

לפעמים המציאות עושה בשבילנו את מה שנכון לנו 💜

"פג התוקף", עכשיו המפתח כבר איננו ולשם שינוי, זה מרגיש נכון ובטוח. 

עכשיו הוא שמור למי שיעזור לי לשמור עליו.. ולעולם לא יבקש שאשאיר אותו כהפקר.

סופ"ש בפתח 🤩 שיהיה מהנה, רגוע ומשוחרר!

הידיים משוכות אל מעל הראש, אזיקי עור שחורים וכבדים כובלים את הגוף צמוד למיטה.

המפרקים מתוחים והרגליים פשוקות.

ומשחק עדין של נגיעות מצמרר ומרעיד את הגוף.

ליטוף עדין, עם קצות האצבעות, וכל השיערות סומרות.

הכל הופך רגיש יותר ויותר, כל נגיעה מביאה לשיא חדש.

מדי פעם נוחתת לה מכה, צביטה, נשיכה כדי להפתיע.. להשאיר את החושים חדים.

והאז הלשון שעוברת על כל האיברים, מענגת או מענה, משחק של חוסר אונים.

הגוף מתפתל ונלחם בכבלים, האזיקים נשארים מקובעים. כל מה שנשאר הוא להכנע למגע ולהרגיש את השיא מתפרץ בלי שליטה.

נוגע, לא נוגע.. זה העינוי האמיתי.. 😋

לאן נעלם לו הרוק הישראלי?

יש אנשים שפשוט לא מגיע להם שנשנא אותם.. כי לשנוא זה עדיין לבזבז רגש.

מישהו יודע איפה הסוויץ'?

יש כל כך הרבה סוגים של בגידה, כל כך הרבה דרכים לשבור אמון וביטחון של אדם אחר..

הם ממשיכים בחייהם האומללים ואנחנו נשארים עם התפרים, מחכים שיתאחו.

ההחלמה כל כך דומה, מדגדג לך בנשמה.. מן תחושה סטטית שמתיישבת ומתרגלים אליה.

לאחר מכן יש פיק, כל כך מגרד, מתחשק לצעוק ולצרוח.. לא כי בלתי נסבל, אלא כי פשוט נמאס.

בסופו של דבר הפצע יחלים, אבל אף אחד לא מבטיח שלא תשאר צלקת.

אבל רגע לפני שאתם חושבים על הסיפוק שלכם, תחשבו על השברים שתשאירו בלב של אדם אחר ועד כמה זה תלוי בכם.

חברים, בני זוג, משפחה... הקירבה לא משנה את התוצאה. ❤️‍🩹

גם אם נראה שהכל סוער, 

הגלים מנפצים, מטביעים ומפלחים.

חשוב לזכור שמתחת יש עולם שלם של חיים.

ואם רק נבחר להסתכל מכיוון אחר, לפעמים לא נרגיש איך הסערה עוברת מעלינו. היא עדיין שם, מרחפת, שועטת הלאה.

אבל עם קצת אומץ, נוכל לעבור אותה כמעט ובקלות. לא ניתן לרוח להצליף, לגלים למשוך למטה.

ונשחה עד שנוכל לצוף חזרה ולנשום 🧜‍♀️

להתמלא פחד, התרגשות וציפיה.

להרגיש את הדופק פועם באוזניים.

להרפות את השרירים,

לדמיין את העוצמה שעומדת להגיע.

מה תהיה התחושה?

כאב שמתפרס על העור, דקירות חדות, כאב מקומי ומפלח, שריטות, אולי בכלל צריבות שעווה..

 איפה על הגוף?

איזה כלי יבחר לו? יש כל כך הרבה אפשרויות.

הפנים מרגישות לוהטות, אדרנלין זורם בדם.

וכל זה בשבריר הרגע שלפני.

טיסה נעימה 🦇