משהו חדש-ישן

ההתמכרות לכאב, מנוגדת לכל האינסטינקטים שלנו.

קרה לכם פעם שכעסתם כל כך עד שהרבצתם לקיר? קרה לכם שנמנעתם מזה להבא כי זכרתם את הכאב?

המכה משחררת אך הכאב מחזיר אותנו לפוקוס ועדיין, מאזוכיסטים כמונו רוצים את הכאב עצמו שוב ושוב ולא את פריקת האנרגיה שבלתת מכה.

נכון, משתחררים אנדרופינים, ועדיין, גם לתת אגרוף לקיר משחרר אדרנלין ואנדרופינים, אנחנו ברבנו לא מסגלים לנו מנהג של להכות קירות 🤷🏻‍♀️

ואז מגיע רובד נוסף.. להכאיב ללב.. למה? להרגיש את ההיי גם כן?

מאזוכיזם, על כל הרבדים שלו, מהיפה יותר עד היפה פחות, חשוב לדעת שזה בסדר להישבר כל עוד לומדים שאף אחד אחר לא צריך לאסוף בשבילנו את השברים 💜 זו התמודדות. זו הנאה. זו רכבת הרים.

You'll never know how your face has haunted me
My very soul has to bleed this time
Another hole in the wall of my inner defenses
Leaving me breathless, the reason

I know that I am stricken and can't let you go
When the heart is cold, there's no hope, and we know
That I am crippled by all that you've done
Into the abyss will I run

כמה שדיסטרבד מדויקים, עוד פחות מ 48 שעות 🥰