משהו חדש-ישן

מסיימת פרוצדורה בהרדמה מלאה ומורטת שפם וגבות עם חוט בחדר התאוששות 😅 

ואולי אני בכלל מאזוכיסטית בלאי, עברתי פרוצדורה בבטן בכלל והתחת כואב לי יותר, נתפס לי מהסטרס 🫣

לא יהיו לי היסוסים,

והחלקים יפלו בדיוק למקומות הנכונים,

ארשה לעצמי לחיות,

בלי מכשולים ועכבות.

אולי רק הפעם,

ארשה לעצמי באמת לקבל את המציאות,

שיש נשמות, גם אם בודדות,

שעושות הכל כדי להעלות לי חיוך על הפנים

ובאמת מסוגלות לאהוב אותי ללא תנאים.

אולי רק הפעם אאמין 💜

אני לא צריכה שישמרו אותי על אש קטנה, זה לא קיים אצלי.
אני אינטנסיבית, לטובה ולרעה.

אין לי סבלנות למשחקי מוחות מיותרים, אני אהנה כשאני משתתפת, אבל לא כשמנסים סתם לנצל אותי.. הניצול צריך להיות הדדי 😉

אני לא מחכה, אני לא רודפת, אני מטיילת רק עם מי שעומד בקצב שלי.
וזה שתשימו על אש קטנה, לא אומר שתוכן הסיר לא יגלוש, במיוחד אם ישאר ללא השגחה.

קיבלתי היום הודעה מידיד שלא שמעתי ממנו כבר שנתיים, ולפני כן בערך עשור.

אם מסתכלים עלינו מבחוץ- לא ברור מה הקשר.

מי שמכיר אותנו מלפני שנים, יודע שהיינו ה-מאזוכיסטים של קבוצת החברים שלנו.

שנינו היינו מאוד קיצוניים, והוא הרבה יותר ממני.אני זוכרת אותו מדמם במועדונים ובפליי פארטיז, וכמובן שיצא לנו לסשן אחד את השניה.

יש משהו מיוחד בזה שמאזוכיסט אמיתי מסשן מאזוכיסט אמיתי, סוג של הבנה טבעית, דחיפת גבולות, הנאה מההנאה ההדדית. סאדו-מאזוכיזם אמיתי שכזה.

עם כל החוויות שעברנו, בדס"מיות ולא, ראיתי אותו מתבגר, מתפתח ומתרחק.

היום כששלח הודעה, צפה כל האהבה העצומה שיש לי כלפיו. ומרגש אותי לראות איך הוא צמח בחיים. הוא תמיד היה אדם מוצלח, אבל מהסוג שמזלזלים בו.. זה שלא תנחשו שסיים בהצטיינות קורס חובשים או שפים. שלא דופק חשבון לאף אחד. ושהשכל שלו שמור לרגעים החשובים באמת.

אני לא יכולה להסביר את התחושה הזו טוב יותר מאשר להתאחד עם חבר להקה ותיק, כזה שגדלתי איתו כגורה, ומחזיר אותי לתקופות שמחות יותר.. גם אם רק לרגעים. 🦊

יש משהו מתוק בכאב הזה שנשאר איתך אחרי שהרחיבו לך את הכוס.

כמו חותם זמני שנשאר בגוף שלי ומזכיר לי שהאיברים האלה הם הצעצועים שלך.

וכשאני נוגעת בעצמי, זה כמעט מרגיש שאתה פותח אותי מחדש.

שיהיה גם סופ"ש מתוק 💜

אמרת לי להתפשט ולחכות לך ב- ר' על המיטה.

הולכת להתמקם ברעד בזמן שאני שומעת את הדלת של הבית נפתחת ואתה נכנס. זה מרגיש כמו נצח עד שאתה נכנס לחדר.. והלב שלי פועם כל כך חזק שאני מרגישה אותו באוזניים.

היד שלך מלטפת לי את הגב, המתח שבגוף שלי אוטומטית מתחלף בהתמסרות למגע. אתה מלטף עד הישבן ומתחיל עם ספאנקים. הפעם מתמקד בירכיים ובחיבור הרגיש שבין הרגל לפלח של הישבן.

זה אזור רגיש, ואתה מתחיל בעוצמה, אני מרגישה את הצמרמורת שמתפשטת לי בגוף מכל מכה, ואיך כל אחת מעצימה את הכאב של הקודמת. אחרי חימום קל, אתה מתחיל להצליף עם החגורה שלך, משחק עם העוצמה והמיקומים של ההצלפות, לא נותן לי רגע לנחש איפה תנחת המכה הבאה.

עצירה פתאומית, אני כבר מתחילה להיכנס לספייס ומרגישה מבולבלת כשהיד שלך מתחילה לחפור בתוכי.. כמה ניעורים, לחיצות במקום הנכון, מהפה שלי יוצא "אוי לא" קטן והריצפה נרטבת כולה מהנוזלים שלי. 

אתה חוזר להצליף, והרטיבות רק מעצימה את הכאב והעוצמה של המכות. שוב עצירה, ושוב השפרצה.

אני לא יודעת כמה פעמים גרמת לי להשפריץ, אבל כשהחלטת שמספיק כבר היה לי קשה להישאר על הרגליים, וזה בדיוק מה שרצית שיקרה. מוריד אותי לריצפה על הברכיים ומזיין לי את הגרון.

אני שונאת שאני אוהבת את ההרגשה הזו, את חוסר האונים המוחלט הזה כשאתה חונק אותי על הזין שלך, גורם לי להשתנק וכמעט להקיא. התחושה הזו שאני כל כך צריכה אוויר, אבל אתה מחליט, גם כשהגוף שלי מנסה להתנגד.

אתה מוציא אותו מהפה שלי, ובלי שאני מוכנה גומר לי על הפנים בהפתעה.. אתה בדרך כלל גומר לי בגרון. סטירה רטובה, אתה דוחף את הראש שלי ללמטה, ואני מבינה את הרמז ונעמדת על ארבע. הרגל שלך מתחילה ללחוץ לי על הראש ואני נצמדת לשלולית הרטובה שעל הריצפה.

"תפתחי את התחת שלך עם הידיים" אתה אומר ולוקח לך כמה רגעים של שקט.. אני בינתיים בתנוחה הלא נוחה שבחרת לי, עוצמת עיניים ומדמיינת איך אני נראית ככה מתחתיך, פעורה ומושפלת עם הצבעים היפים שהשארת עלי.. ונרטבת כולי מחדש.

תחושה קרה, כאב חודר, אתה משחק לי בחור עם פלאג. אני מנסה להירגע ולהתמסר לתחושה.. רק להנות מאיך שאתה בוחר לשחק בי, עד שאתה מחדיר אותו עד הסוף, לוחץ אותו פנימה בזמן שהיד שלך שוב גורמת לי להשפריץ בלי שליטה. 

מרים אותי מהשיער, דוחף למיטה ומזיין אותי כל כך חזק שאני מרגישה את הפלאג מאיים לצאת, אבל אתה מחזיק אותו במקום. הגמירה שלי הייתה כל כל חזקה, שהיא המשיכה והמשיכה, עד שיצאת ממני ומשכת את הראש שלי אליך, לגמור לי שוב על הפנים.

"כנסי למקלחת, חכי שם על הריצפה" אתה זורק לי בזמן שאני מנקה אותך עם הלשון. הולכת בצעדים של שיכורה, הגוף מותש מכל ההתכווצויות. מתיישבת על הריצפה ומסתכלת עליך במבט שואל.

אתה ניגש אלי, לא אומר כלום, פשוט מתחיל להשתין, ואני מורידה את הראש בבהלה, עוצמת עיניים ורק מחכה שיגמר.. אף פעם לא דיברנו על זה, אף פעם לא עשינו את זה, אני לא רגילה לתחושה, לריח או למחשבות שצפות בי, לא יודעת להחליט אם אני נהנית מזה או לא.

אתה מסיים "שתזכרי רכוש של מי את". אתה אומר. ואני מרגישה כאילו סימנת עלי טריטוריה או משהו בסגנון.. "אני גאה בך צעצוע קטן, תשטפי את עצמך ובואי". פותח עלי מים קרים ומקפיץ אותי, אני מתחילה לצחוק ונעמדת להתקלח כמו שצריך.

חוזרת למיטה, להמשיך ללקק אותך בזמן שאתה מגרד לי את הראש.

****

מזמן לא כתבתי, אבל לפעמים צריך את המפלט.

מעשה בסיפור שלא היה,

או יותר נכון, באגו מאוד גדול של אישה אחת קטנה.

היא החליטה על נקמה, 

נעלבה שאינה מהוללת כפי שחשבה.

לא באמת הייתה לה סיבה,

אבל תמציא לעצמה עלילה,

ותפזר רעל לכל הסביבה.

תאשים במקרה שלא היה ולא נברא,

כל זה, כדי להזין את עצמה.

וכך נולדת לה עוד שמועה..

אנשים כאלה לא שווים אנרגיה או טרחה.

מסתבר שכמו שפוט פטיש נפוץ אצל גברים, כולל הרבה ונילים, יש פטיש משותף להרבה בנות ולשם שינוי אני מרגישה בחוץ. 😂

מסתבר שהרבה רוצות להחזיק לבן הזוג שלהן בזמן שהוא משתין ואני באמת לא מבינה את המשיכה.

אני מודה שבכללי אף פעם לא התחברתי לביזאר, גם מקלחת זהב זה לא משהו שסתם ככה ידליק אותי, אבל ברור לי שיש כאן משהו אחר שמושך אותן, לא בהכרח מיני ובפעם הראשונה- אין לי הסבר. 🤷🏻‍♀️

עניין של אינטימיות? סקרנות? סתם משחק? הכל ביחד?

מוזמנים להשאיר תובנות אם יש לכם/ן 

כשהוא נושף לך באוזן, על הצוואר והגוף.

כשהיא מתפרצת ממך בגניחה חזקה כי עצרת אותה כשחדר.

כשהוא לוקח אותה ממך באיזו צורה שהוא בוחר, עד שאת מחרחרת לאוויר.

החזה שעולה ויורד בפראות מפחד או התרגשות.

הבטן שעולה ויורדת ברוגע, כשאת המקום הבטוח שלך.

אנחת רווחה, השתנקות של כאב..

מחזיקה אותנו חיים בכל מיני דרכים.

לא תמיד אני מצליחה להנות ממה שמתחשק לי.

יש לי רגעים כאלו של אנטי, מרדנות. אני כאילו לא רוצה להודות בפני עצמי מה אני רוצה, או בזה לעצמי על זה ומוצאת את עצמי מתנגדת למשהו נחרצות- למרות שבתוך תוכי- כן, רוצה! בעיקר שיפתרו לי את האנטי הזה באותו הרגע.

אף אחד לא באמת יכול לפתור לי אותו חוץ ממני, כי כשמנסים, אני שוקעת לתוכו יותר.

זה ה"קול" שאני אוהבת לקרוא לו ילדה קטנה.

מענישה את עצמה על משהו לא ברור כדי לא לתת את הסיפוק למישהו אחר, אבל היחידה שנשארת לא מסופקת בסופו של דבר זו אני.

אין לי מסקנה חכמה או פתרונות אמיתיים לרגעים האלה.. סתם מציאות מטופשת.