לפני שבוע. 7 בינואר 2025 בשעה 13:34
הלכתי לי ברחובות תל אביב, בדיוק קניתי לי כמה אביזרי יצירה, טושים אלכוהוליים ובריסטולים גדולים לציור.
מי שמכיר אותי יודע שאין לי חוש כיוון, אני מצליחה לטעות בדרך גם עם GPS.. פעם סמכתי על כלב שהוצאתי לטיול שיזהה את הבית שלו כשנחזור והוא לקח אותי לבניין של השכנים. 😶
איכשהו הצלחתי להגיע לאזור ההפגנות, ונראה היה שיש עימותים עם השוטרים המקומיים וחבורה שניסו לחסום את הכביש. מה ביש המזל שלי? אני נראית כמו סטיגמה של מפגינה, לפחות מחו"ל- עם השיער הצבעוני שלי והפירסינגים.
ניסיתי לחצות את הכביש במעבר חציה לצד השני, אבל אחד השוטרים שקלט אותי רץ לעברי עם אלה והתחיל לצעוק עלי! בכל הרעש והמהומה שמסביב לא הצלחתי לשמוע אותו גם ככה, וניסיתי להסביר לו שאני רק מנסה להגיע הביתה, שאני חוצה את הכביש בשביל להגיע לתחנה שלי.
לא לקחתי בחשבון שכמו שאני לא שומעת אותו, הוא לא שומע אותי. הוא התחיל לדחוף אותי אחורה ואני מנסה עדיין לצעוק מעל המהומה בתקווה שיבין מה אני אומרת.
בסופו של דבר הוא הצליח להחזיר אותי למדרכה והניח לי. מבולבלת, ניסיתי להבין אם יש לי תחנה אחרת קרובה. הבנתי שזה יאריך לי את הדרך ואצטרך להחליף קווים. החלטתי בתמימותי לנסות לעבור ממעבר חציה אחר.
אותו השוטר ככל הנראה סימן אותי כבעייתית כי ברגע שהנחתי שוב שתי רגליים על הכביש- הוא קפץ עלי והתחיל לאזוק אותי. "אני מטפל בה" אמר לאחד השוטרים שרצה להצטרף לעזור לו- והכניס אותי לרכב שלו.
התחלתי לנסות להסביר לו את המצב ברגע שנכנס לרכב, אבל הוא התעקש להתעלם ממני. "מה יש לך בשקית?" הוא שאל אותי. "בריסטולים וטושים, אני מציירת" עניתי. "כמה נוח" הוא אמר.. "להיתפס עם בריסטולים וטושים באמצע הפגנה, ואת אומרת שאת לא חלק ממנה?"
העיניים שלו היו בוהקות, אבל אי אפשר היה להבין את הצבע שלהן בחושך.. הוא היה נאה, נראה באזור גיל ה- 40. רגשות של כעס ומבוכה התערבבו בי.
"אדוני השוטר, אתה יכול לראות את הקבלה, היא בשקית! לא השתמשתי בכלום, הכל חדש! ואתה יכול להכניס את הפרטים שלי ולראות איפה אני גרה, אני מנסה להגיע הביתה!"
"תפסיקי לצעוק!" הוא ענה בחדות. לא שמתי לב שמהלחץ, הטון שלי טיפס. נזכרתי במעמד ועניתי לו "סליחה" בקול חלש ושתקתי.
הוא הסתכל עלי דרך המראה רוב הדרך, בכל פעם שהעיניים שלו פגשו את שלי, הורדתי מיד מבט. נראה שהוא הבין את הסיטואציה. הוא עצר את הרכב בכביש צדדי, הסתובב אלי ואמר "אני מאמין לך. השאלה היא אם את רוצה שאחזיר אותך הביתה עכשיו? או שאהנה איתך קצת לפני?"
הרגשתי את הדם זורם לי לפנים, את הרטיבות מתחילה בין הרגליים, הדופק עולה.. איך הוא ידע? אני לא מצליחה לענות לו.. הוא שואל אותי "את רוצה הביתה, עכשיו?" ואני הנדתי עם הראש לשלילה במבוכה. "לא" עניתי חלושות.
הוא חייך חיוך גדול, והמשיך לנסוע עמוק יותר לתוך הכביש הצדדי. הגענו לאזור שנראה כמו שני שדות שמגודרים בעצים גבוהים. הוא בחר פינה ופרש שם שמיכה.
איך הגענו למצב הזה? הוא מוביל אותי לשמיכה, מוריד אותי על הברכיים ודוחף את הראש שלי לכיוון הריצפה. הידיים שלי עדיין אזוקות מאחורי הגב..הוא הוריד לי את המכנס והתחתון לברכיים. אפשר לשמוע את הצעדים שלו על האדמה הפריכה, מתרחקים לכיוון הרכב. אני לא מסוגלת לראות, הוא השאיר אותו מאחורה, מאיר עלינו.
אני שומעת אותו מתעסק עם דברים ברכב, סוגר את הדלת וחוזר. הרעש המוכר הזה של חגורה שנפתחת ונשלפת כבר גורם לי להתרגש עוד יותר. "זה על הצעקות שלך" הוא אמר והתחיל להצליף בי בעוצמה הולכת וגוברת. בכל פעם שהגוף שלי מנסה לברוח, אני חוזרת לתנוחה אוטומטית.. מוכנה למכה הבאה.
"נראה שזה לא מספיק עונש בשבילך" הוא אמר בסופו של דבר ואני נשכתי את השפתיים. אני מרגישה משהו קר, רטוב וקשיח נצמד לי לחור של הישבן ונרתעת בבהלה.
היד שלו מונחת עלי, מחזיקה אותי במקום בשעה שאני מרגישה איך החור שלי נמתח לקבל את החפץ הזה. "כל הכבוד" הוא אומר בשעה שהוא מזיז אותו בתנועות קטנות, אבל דוחף יותר ויותר פנימה בנחישות. "זה כואב....." אני מייללת לו. "מצויין, זה עונש".
אני רוצה למחות, אבל משהו בתחושה של היד שלו על הגב התחתון שלי גורם לי לרצות להתמסר.. נושמת ומנסה להירגע בשעה שהוא ממשיך לדחוף אותו פנימה יותר ויותר. החרמנות שלי בשיאה, אני מרגישה כל כך מושפלת ומשומשת.. הוא אפילו לא חודר אלי, הוא מזיין לי את התחת עם חפץ!
מדי פעם, כדי להשפיל אותי עוד יותר, אני מרגישה אותו מותח את התחת שלי מושך את אותו חפץ החוצה ופותח אותי איתו מחדש.. אני לא רגילה לתחושה ומתכווצת מהר מאוד, כך שבכל פעם שהוא חודר מחדש, אני מרגישה את החור שלי מתנגד ונכנע לו מחדש.
כל הגוף שלי צמרמורות, אני לא בטוחה ברגע הזה אם אני נהנית או סובלת, פשוט מרגישה כמו חור למשחק. אבל מה שבטוח, רטובה במיוחד.
בכל פעם שאני זזה יותר מדי, נוחתת עלי מכה ממשהו שמרגיש כמו קיין, הוא מתמקד בישבן, אבל יורד מדי פעם לירכיים ולכפות הרגליים שלי, רק כדי שלא ארגיש נינוחה מדי.
"אני יודע מה ירגיע אותך" אומר וחודר אלי בבת אחת עם הזין שלו לכוס במקביל.. והוא צדק, אני מרגישה משותקת בזמן שהוא מזיין אותי באותו הקצב בשני החורים. אני גומרת כל כך חזק ובהפתעה שאני דוחפת גם אותו וגם את החפץ החוצה מתוכי.
"זונה קטנה" הוא אומר וחודר עם שניהם מחדש, בפעם השניה אני כבר כמעט משפריצה. הוא מרגיש את זה ומחליט לצאת ממני. מעמיד אותי על הברכיים ומשפריץ אותי עם היד שלו על כל השמיכה שמתחתי. נעמד מולי ונותן לי למצוץ ממנו את המיצים שלי, אבל מהר מאוד מוציא לי את הזין מהפה, מכוון לי על הפנים וגומר בכמות מטורפת.
אני עוצמת עיניים חזק.. מחייכת בזמן שהוא מורח את הפנים שלי עם האצבעות שלו, דואג שכל חלק יהיה מכוסה בגמירה שלו ומסנן "את זונה יפה". מוציא ממני את החפץ ומראה לי אלת גומי של שוטרים, עטופה בקונדום, ואילו הקיין ממתכת היה אלה טלסקופית.. בשתיהן משתמש לפיזור הפגנות.
עשר דקות אחר כך, אני כבר משוחררת ויושבת לידו בזמן שהוא מחבק אותי, מתאוששים קצת ונוסעים חזרה לכביש הראשי, הפעם אני במושב הקדמי, מנקה את הפנים עם מגבונים.
מגיעים אלי, אנחנו מחליפים מספרים "ניפגש גם בהפגנה הבאה?" הוא שואל, "כן אדוני השוטר" עניתי בחיוך. 😏
