משהו חדש-ישן

איך מתמודדים עם הניגוד בין הצורך בשחרור של סשן, לחזור למקום בטוח ומוכר, לדריכות של הגוף בתקופה המוזרה הזו?

כבר אין מחשבות, יש רק "הישרדות" בתחושה שלי. קשה לישון, רוצה לסייע בכל דבר שרק יכולה, והגוף תפוס מהמתח של לאבד אהובים ולשמר את זכרם.

ואני ברוב אנוכיותי, חושבת כמה בא לי את הניתוק שבסשן כרגע. כמה מתחשק לי לרגע אחד לא לרוץ לשום מקום, לא פיזית ולא בראש. כמה מתחשק לי להוכיח לעצמי את העוצמה שלי מחדש, ולהרגיש את הספייס ממלא את המוח והגוף. שום דבר אחר לא קיים באותו הרגע.

ואז אני חוזרת למציאות, ושואלת את עצמי.. איך משלבים את הדברים בתקופה המשוגעת הזו? במיוחד כשמרגיש שהגוף מכיל כרגע את הכאב שהנפש לא מסוגלת.

תהיות.. 💫