אני לא יודעת למה נזכרתי בו פתאום.. המורה להיסטוריה בשנתיים האחרונות שלי בתיכון היה בחור צעיר שככל הנראה רק סיים את הלימודים.
אי אפשר לאמר שהיה יפה במיוחד, רזה, גבוהה וממוצע מכל בחינה אחרת. לא היה בו שום דבר מיוחד, חוץ מהמוטיבציה שלו להפוך אותנו לחובבי היסטוריה.
ממצגות מושקעות, ועד סרטונים ותחפושות בפורים, הוא השקיע את עצמו בלגרום לנו להצליח אם רק נקשיב ונלך אחריו.
בשיעור הראשון הוא כבר ביסס חוקים, גבולות, דברים שלא יקבל בשיעורים שלו. יצר ביננו הסכם לא כתוב שגרם לכולם להרגיש מחוייבים, גם אם לא התחייבו באמת.
בנים ובנות כאחד רצו להרשים אותו, גם אם לא יודו בזה. ענו לשאלות, השקיעו בשיעורים מבלי להבין למה. מהשיעורים שלו, לא מבריזים.
הוא לא היה צריך לצעוק בשביל להשתיק את הכיתה, הספיק "שקט" בקול מונוטוני חד, וכולם דממו ברגע.
החיוך שלו לא היה משהו שזכינו בו בקלות, ואני זוכרת את ההתלהבות של כולם כשהצלחנו להצחיק אותו בפעם הראשונה.
מעטים הבינו מה כן עושה אותו מיוחד, הסיבה שפרפר לי הלב לגשת להגיש לו דפי עבודה או מבחן, וזו הסיבה שהוא תקוע לי בראש אחרי כל השנים האלה, ולא אתפלא אם יש/היה לו כאן פרופיל.
🤭
