אני לא נוהגת לכתוב דברים כאלה כאן, זה הרבה יותר מדי אישי, אבל היית חלק כל כך גדול מהחיים שלי שהצלחת לגלוש אפילו לקהילה הזו.
אין לי מושג אם היה לך כאן פרופיל, לא זוכרת אם שיתפתי אותך בשלי כשדיברנו, אבל מתאים לך להוציא את זה ממני איכשהו. מה שבטוח, לקראת הסוף כבר היית עמוק ב BDSM, כמו בחלקים אחרים בחיים שלי.
אני זוכרת את תקופת הילדות שלנו, שני אאוטסיידרים. תמיד אהבתי לשבת עם אלו שמתיישבים לבד בצד. אתה היית אחד מהם. על בול עץ, ממש כמו בסרט ילדים, ישבנו והכרנו, נפתחנו בשניות והפכנו לחברים טובים. הכנסת אותי למטאל, הכרת לי את דיסטרבד שאני כל כך אוהבת. אני זוכרת אותך במסיבות רוקד לצלילים של down with the sickness וצורח עלי את המילים בחיוך מלא אקסטזה.
אני לא יודעת למה בטחת בי, היית ילד שנחשב בעייתי, עם פיוז קצר, מלא בכאב וכעס. לא איפשרת לאף אחד לחדור את השריון שלך, אבל אני זוכרת שאותי התחלת לחבק מכל הלב, מצמיד את הפנים שלך לשלי. לא, זה לא היה רומנטי, זו הייתה הדרך שלך להביע אהבה.. תמיד היית מיני, מגיל מאוד צעיר, כבר היית עם יותר בנות משאוכל לספור. אבל חיבוק אהבה אמית- אני הראשונה שקיבלתי ממך.
ידעת לא לגעת בי, גם אם ניסית לשאול מחדש לפעמים, איכשהו, תמיד מצאת את גבול הטעם הטוב עם הומור. לא החזקת את זה נגדי מעולם, ותמיד רצית שאשתף אותך בכל דבר שקורה בחיים שלי, גם אם עברו תקופות ארוכות שלא דיברנו.
ראיתי אותך צומח לאדם מדהים, יכולת להמשיך בדרכי ההרס העצמי, אבל יצאת מהם, ויצאת אדם חזק, אוהב ומכיל. אדם שמחפש אהבה, חיים, מוסיקה, ושלום. הצלחת ליצור סביבך עשרות מעגלי חברים שונים ומשונים, מכל הקהילות.
תרמת לחברה, הצלת אוכל, נתת מגורים מוזלים למתמודדי נפש והכי חשוב, מהזמן האישי והכישרונות שלך. זה לא משנה אם האדם מולך היה זר או חבר ילדות, הם קיבלו את אותו יחס מסור ואוהב שרק אתה ידעת לתת.
רק בן 27. הלכת לחגוג בשבת באוקטובר, מסיבה של שלום, מוסיקה ואהבה. אבל כשחזרת, זה היה ישירות לאדמה..
הלוואי והייתי יכולה להסביר לך כמה עוצמתית הייתה הלוויה שלך, הלוואי ויכולת לראות את כמות האנשים שהגיעו, יצרנו בזכותך שבט קטן משלנו. בדיוק כמו שרצית.
שרנו את השיר הזה בצעקות כאב מעל הקבר שלך, מאז, כל פעם שהוא קופץ לי בפלייליסט אני לא יכולה לעצור את הדמעות. נגעת בכל כך הרבה אנשים, תודה שהיית חלק מהחיים שלי. ❤️🔥וסליחה שככה הלכת..
