פעם הייתי קצת יותר בראטית מהיום, אהבתי להציק..
אני זוכרת שכשהייתי חיילת, יצאנו קבוצת חברים סוטים לקמפינג בנחל.
נכנסנו למים, עם מזרן מתנפח. אני אוהבת מים, הייתי שחיינית כשהייתי ילדה, אני ממש לא קרובה לאותן היכולות, אבל אני לגמרי מרגישה במקום הטבעי שלי כשאני שוחה.
אני זוכרת איך צללתי ודגדגתי כפות רגליים של אנשים לבחירתי, מאלו ששכבו להם יבשים על המזרן.
בסופו של דבר, לאחד כבר נמאס, הוא ניסה לתפוס לי את היד, אבל החלקתי לו בקלילות בין האצבעות וצללתי חזרה.
אחרי פעם או פעמיים, הוא התייאש, נכנס למים והתחיל לרדוף אחרי.. אל תשאלו אותי מה התכוון לעשות אם היה מצליח, אין לי מושג.
אני ניצלתי את ההזדמנות, צוללת מתחתיו, מדגדגת אותו גם מתחת למים. והוא מסתבך עם עצמו, מתהפך, מנסה לתפוס לי את הידיים, הרגליים או כל איבר אחר.
הוא לא יכל לעשות שום דבר, בכל פעם שחשב שתפס אותי, התפתלתי לו החוצה מהאחיזה בשניות וחזרתי לדגדג.
אני לא באמת זוכרת איך זה נגמר, אני מניחה שהתייאש ממני בשלב מסויים ושכנע אותי להפסיק.. אבל היום יש לי כמה רעיונות קצת יותר זדוניים בראש לאיך זה יכל להסתיים. 😈
מי יודע, אולי הבראטית שבי עוד תחזור מתישהו.
