המאזוכיזם שלי התחיל כאגו טהור.
אני זוכרת את הפעם הראשונה שחוויתי את זה, בקורס עזרה ראשונה בתיכון.
למדנו על חסמי עורקים "מאולתרים", לחסם עורקים של הירך קוראים- חוסם עורקים רוסי.
איך זה עובד? לוקחים חתיכת בד שנקראת "משולש" וקושרים קשר באמצע, את הקשר מניחים על העורק הפנימי של הירך.
קושרים קשר אחד סביב הירך, לוקחים מקל, ועושים סביבו עוד קשר. מתחילים לסובב את המקל, כמה שיותר, עד שהדם נחסם לגמרי לרגל. בודקים דופק בקרסול, לוודא שבאמת עצרנו את הדם.
הייתי הראשונה לתרגל, הילד שתרגלתי איתו היה מאלו שעשו צחוק מכל דבר. ה"בעייתי" של הקורס. אחרי סיבוב וחצי הוא כבר צרח מכאבים.
הוא החליט שהוא נוקם, ואני החלטתי שאני לא אתן לו את הסיפוק. הגיע תורו, והוא מתאמן עלי. הוא התחיל לסובב את המקל, מקלל שאני לא מתלוננת.. בסופו של דבר המקל נשבר.
כן, אלו היו כאבי תופת, אבל התלהבתי שאני מסוגלת לעמוד בתחושה בלי להסגיר כלום על הפנים. שם זה ככל הנראה התחיל, אני זוכרת שתקופה ארוכה התנדבתי לתרגולים כאלה, והיום אני מבינה קצת יותר למה..
אז המאזוכיזם שלי התחיל עם אגו, אבל למדתי להנות ממנו ואפילו עוד יותר, כשמדובר בהנאה של שני הצדדים, יש בזה סיפוק אחר.
כל שאר האותיות, שייכות לסיפורים אחרים.
