משהו חדש-ישן

יש לנו קטע כזה, ל"ילדות טובות".

אנחנו נמשכות לצד האפל.. ומה יש שם?

אולי התחושה הזו שקיבלנו משמעות, למשמעת שלנו.. ללהיות טובות.

אולי כי אנחנו מרגישות מועצמות, אחרי שספגנו פיזית או מנטאלית, ועמדנו בגבורה ואומץ.

אולי כי אנחנו מרגישות מוערכות, לספק את היצרים הזדוניים של הצד השני, להיות כלי לסיפוק. 

אולי כי זה מאפשר לנו להוציא משהו כזה מתוך עצמנו, ייצרי וחייתי.

למה "ילדות טובות" נמשכות לאנשים "אפלים"? 

אולי כי יש הרבה יותר משמעות לקבל מחמאה ממישהו שראה אותך בכל המקומות הכי נמוכים שלך, ולדעת שאיכשהו זה עשה לשניכם טוב.

אולי כי אנחנו רוצות להרגיש כאילו אנחנו משהו מיוחד, ומשיגות את זה בלהיות כלום- או הכל בשביל מישהו אחר.

ואולי בכלל אין כאן תשובה אחת נכונה.. ועוד הרבה תשובות נוספות שלא נכתבו.

זו לא בחירה, להיות "ילדה טובה"