לפני 8 חודשים. 22 במרץ 2024 בשעה 10:07
רוב הזמן אני צריכה להזכיר לי שמותר לי..
להוריד את המסיכה, שיראו אותי בוכה.
שיהיו לי חשק ותשוקה שלא מתלוות להן תחושות אשמה.
להרגיש חרטה, כל עוד היא ללמידה ולא הלקאה.
להיות רצויה, ולא רק כלי לסיפוק תאווה.
לקבל אותי כמו שאני מבלי להפסיק להילחם על שיפור עצמי.
לתת לעונג לזרום ולא רק לכאב לפעום.
אז אני מזכירה לעצמי כל פעם מחדש, בתקווה שיום אחד זה יהיה חלק ממני, בלי שאצטרך תזכורות.
