"למעשים יש השלכות.."
ההודעה האחרונה ממך לפני שנכנסת בדלת והובלת אותי לחדר להתפשט.
כופפת אותי על המיטה והתחלת בהצלפות הרגילות, גורם לי לגנוח, לבעוט ברגליים, לקפוץ לעמידה.. מחזיר אותי בכוח למקום בכל פעם מחדש.
דחפת אצבע אחת לבין הרגליים שלי, הרגשת את הרטיבות הקיצונית שיצרת בי. "את מודיעה לי כשאת עומדת לגמור, הבנת?" ולי מסתנן "כן" שבור מהפה בזמן שהאצבעות שלך כבר כמעט מביאות אותי לשיא. "אני עומדת לגמור" מייללת לך, ואתה עוצר בבת אחת.
הגוף שלי רועד, בוער, וחרמנות שאני לא מכירה עולה בי, כל מה שעובר לי בראש זה איך לספק אותך שתסכים לי לגמור. דמעות של תסכול קל בעיניים.. סובבת אותי לשכב על הגב שתוכל להנות מהפנים המתענות שלי.
שוב האצבעות שלך חופרות בי, ותוך כמה שניות אני מתפתלת כולי ורוצה לגמור. ואתה שוב עוצר, מכריח אותי להביט לך בעיניים כשאתה מחליף את העונג במכה חזקה על הכוס שלי.
הגוף מקפץ בכאב והפתעה, הרגליים מנסות להיסגר אוטומטית ואני מסתכלת עליך במבט נעלב.. "את שכחת שאת בעונש". אתה מפשק לי חזרה את הרגליים ומנחית שוב מכות נמרצות עם היד. עובר לירכיים הפנימיות, כל מכה שלך משאירה סימן אדום בוהק.
מדי פעם אתה עוצר, שוב דוחף אצבעות, ואני כבר מתחננת לגמור, הראש שלי מתרוקן מהכל ושוקע במה תביא איתה השניה הבאה.
"את רוצה לגמור?" אתה שואל, ויוצא מהחדר בחיוך ממזרי. "יש לך חשבון לא סגור איתו" אמרת כשחזרת לחדר, מסתכלת על מה שאתה מחזיק ביד ויודעת שאין סיכוי שאני גומרת היום.
המשך יבוא.
