כןכן..
אני לא בטוחה למה רוב הגברים שיצא לי להיות איתם שמו להם את זה כמטרה, אבל באמת חשבתי שאני לא מסוגלת והפעם היחידה שזה קרה, אולי לא הייתה באמת השפרצה. 😅
ואז הוכיחו לי שזו ממש לא טעות, אני יותר ממסוגלת. ולא, אני לא אוהבת את זה.
אני לא אוהבת את התחושה וזה מלווה בהרבה מבוכה, אבל אני אוהבת את הסיפוק שזה מביא לצד השולט. אני אוהבת את העובדה שהגוף שלי מאבד שליטה, עושה משהו כי לחצו לו על הכפתורים הנכונים ולא כי אני רוצה שזה יקרה.
אני נהנית מהבהלה שלי כשאני שומעת את הרטיבות וה"כן" החלש שממלמלים לי, לעודד את זה פשוט לקרות.
אז אני מצליחה להנות מזה בסופו של דבר, אבל לא.. לא יכולה להגיד שאוהבת את זה.
אבל ככה זה בדס"מ.. דיסוננס.
Every roommate kept awake
By every sigh and scream we make
All the feelings that I get
But I still don't miss you yet
Only when I stop to think about it
I hate everything about you
Why do I love you?