לפני 5 חודשים. 17 ביוני 2024 בשעה 1:08
אי אפשר לראות את העולם מעיניים של אחרים, אפשר רק לנסות להזדהות. זה כמו שאי אפשר לדמיין צבע שמעולם לא ראית, אי אפשר להסביר לאדם שנולד עיוור מה הם באמת צבעים.
אני לא מצפה מאף אחד להבין מה עובר לי במוח, גם לא מצפה שיהיה אכפת להם. אבל לפעמים אני מרגישה שאני חיה בלופ של קצרים בתקשורת גם עם האנשים שקרובים אלי וגם עם אלה שלא.
אני הלא בסדר בסופו של דבר, אני זו שלא מוצאת דרך להיות מרוצה. אני גם זו שמצפה להבין אחרים.. אבל למה שאני אצפה להבין? איזה מן נרקיסיזם זה "לסלוח" מראש לאנשים שלא מבינים אותי, אבל להיות בטוחה ביכולת שלי להבין אחרים?
בסופו של דבר, אני לא באמת מבינה כלום ואף אחד, גם לא את עצמי. The bloody voices.
