למילים יכולה להיות עוצמה.
אבל לא כל מחשבה אני מסוגלת להביא למילים, יש דחפים שפשוט צריכים לצאת במעשים.
מילים מגיעות אחרי שעיבדנו את המחשבות והמעשים שלנו, דחפים הם לא תמיד בעלי היגיון כדי שנהיה מסוגלים להעלות אותם על מילים.
לפעמים מעשים זה קל יותר, הגוף פועל על אוטומט בלי לנתח יותר מדי את הסיטואציה.
בגלל זה במבט אחורה אנחנו לפעמים לא מבינים מה חשבנו לעצמנו באותו הרגע של הדחף.. שנפלנו אליו.
החוכמה היא לנתב את הדחפים שלנו ליצירת חוויות חיוביות, ולזכור להנות מהדרך, גם אם היא לא מושלמת.
אז יש דברים שאולי קשה לי להגיד או לכתוב, אבל לאחרונה אני מתחילה להכיר בקיום שלהם בתוכי, ואולי עוד אהיה אמיצה מספיק לתת גם לשדים האלה לצאת ממני.. לפעמים זה לא נשלט גם ככה.
למילים קל יותר למצוא קונוטציה, לתת להם משקל. מעשים זה תחום אפור יותר.. לא תמיד חושבים עליהם לעומק, לא תמיד צריך.
יש דברים שלא צריך לדבר עליהם, פשוט לעשות.