משהו חדש-ישן

ככל שאני חוזרת לעצמי עם סף הכאב שלי אני מסתמנת פחות..

זה יוצר לי דיסוננס מעצבן במוח, מצד אחד אני מרגישה שאני סופגת, מצד שני הצבעים נראים כבר פחות נועזים גם כשהכאב עולה.

אולי זה סתם אופי הכלים והסשן, אולי זו הדרך של הגוף שלי להתחזק אבל זה גורם לי לתחושה כאילו הסף שלי יורד במקום לעלות, גם אם זה לא נכון.

מסוכן אצל המאזוכיסטית תחרותית שאני.. 🫣

ואני בעצמי סוג של רכבת הרים, לפעמים מסוגלת לספוג יותר, לפעמים פחות, לא ברור מתי ולמה. 

מה שבטוח, זה לא משנה את התוצאה הסופית. מרגישה, למרות הכל, כאילו התנקז ממני סוג של רעל ויצא החוצה. אולי דווקא בגלל שמתחתי עוד קצת ועוד קצת..

בסופו של דבר תחושת הפריקה וההיי שנשארת זה כל העניין.. וכמובן, הטעם שנשאר לעוד, החשק לעוף גבוהה יותר.

גם אלה סוג של סימנים, מורגשים גם אם בלתי נראים.

With the angel eyes and demon seeds

You're missing what you really need

When all is said and done, you'll see

The last man standing gets no pity