משהו חדש-ישן

ההיגיון והשליטה העצמית פשוט בורחים למקום אחר כשאתה משתמש, מכאיב, חונק..

אני לא אוהבת שמונעים ממני לגמור או לספק את הצרכים המיניים שלי, אבל יצא שזה בלתי נמנע. והמוח הסוטה שלי לא הפסיק לחשוב על הרגע שאוכל לחזור לעצמי.

נבנה רעב לא נשלט, שיושב תמיד ברקע ורק מחכה לסיפוק. המילים הכי דלות מעבירות זרמים של חשק. ומה שממילא השפיע עלי לפני כן, ממיס אותי עוד יותר.

יצא שעשיתי לעצמי סוג של טיזינג, בניסיון לספק לפחות חלק מזה, רק פתחתי לעצמי את התיאבון ורק חיכיתי לרגע שתוכל שוב לעשות בי מה שאתה רוצה.

כמו חיה בכלוב, ברגע שאפשר היה לשחרר אפילו קצת, הרגשתי את הכל מתפרץ החוצה.. אז נכון, אני עדיין לא יכולה להשתולל כמו שהייתי רוצה, אבל חיכיתי כל כך להתפרק.. ושתפרק אותי. 🦊

Pain make your way to me, to me.

And I'll always be just so inviting.

If I ever start to think straight,

This heart will start a riot in me,

Let's start, start, hey!

Why do we like to hurt so much?

Oh why do we like to hurt so much?