משהו חדש-ישן

מסתבר שלמדתי להיות ביצ׳ית.. אני לא מסוגלת להיות לא נחמדה לזרים, אבל אם אני מרגישה שנעשה לי אי צדק, פיתחתי לאחרונה את המסוגלות לעמוד על שלי, גם לא בנחמדות.

עם חברים, אני מסוגלת להיות חסרת טאקט או כנה בצורה שיכולה להעליב לפעמים גם אם לא זו הכוונה, כשאני אוהבת אנשים, אני מניחה שהם לא יקחו את הדברים שלי רע, כי למה שאחשוב עליהם דברים רעים אם אני אוהבת אותם?

לא כולם מסוגלים להתמודד עם כנות, לא כולם מסוגלים להתמודד עם ביקורת, לא כולם מסוגלים להתמודד עם חוסר טאקט.

זה בסדר, זה מותר. אני לא מסירה אחריות, אני תמיד אשתדל להיות הגרסא הכי טובה שת עצמי, אבל גם אתם לא חייבים להשאיר בחיים שלכם אנשים שאתם לא מסוגלים להתמודד איתם..

מה הבעיה? לפעמים אנשים נפגעים גם בלי כוונה. לפעמים הביקורת פוגעת במקום רגיש והם משליכים פתאום את כל החוסר ביטחון שלהם על מה שנאמר, בין אם יש קשר או לא.

במקרים כאלה, לדעתי עדיף לחתוך מישהו מהחיים ,ושיעלב, מאשר להשאיר אותו מרחמים ולגרום סבל גם לעצמך בדרך. אם אותו אדם כל כך שברירי, שביקורת מרגישה לו כמו תקיפה אישית, יש לו כנראה בעיות עמוקות יותר.

אז כשאני צריכה, מסתבר שאני מסוגלת להיות ביצ׳ית. ותאמינו לי, כשאני באמת רוצה לפגוע עם המילים שלי, זה מכל הלב, אתם לא תוכלו לבלבל את זה עם ביקורת. 😈 הכנות שלי מאוד ברוטאלית כשאני מחליטה להשתמש בה ל"רעה" באמת.

סה"כ זה מנגנון הגנה שאני מברכת שהתפתח אצלי סופסוף.

I can always find someone

To say they sympathize

If I wear my heart out on my sleeve

But I don't want some pretty face

To tell me pretty lies

All I want is someone to believe

Honesty is such a lonely word

Everyone is so untrue

Honesty is hardly ever heard

And mostly what I need from you