כבר אמרתי שאני לא אוהבת שאומרים לי שאני מיוחדת.. אני פשוט לא מאמינה למילים.
אני מאמינה למעשים, כשגורמים לי להרגיש מיוחדת. לא כשאומרים לי שאני כזו, במיוחד זרים אחרי שהחליפו איתי כמה משפטים במקרה הטוב.
יש אנשים, בעיקר נשים, שנהנים ממחמאות, בין אם הן אמיתיות או סתם לקקנות, אבל כיאה לשועלה אני חשדנית.. מבחינתי מנסים להוציא ממני משהו.
אני חושבת שמחמאות צריך להרוויח, גם כשמחמיאים לי. מעדיפה שיחמיאו לי על האיך שהתאפרתי לדוגמה- משהו שהשקעתי בו, לעומת מחמאות על הפנים או הגוף שלי, משהו שפחות בשליטתי המיידית.
אני הרבה יותר מעריכה את המחמאות שמגיעות אחרי הכרות, אחרי שיודעים מי אני באמת. אחרי שאני כבר יודעת שממילא אין מה "להוציא" ממני.. אלו מחמאות כנות.
אבל כשהשולט שלי אומר לי שאני מיוחדת או נותן לי מחמאה, אני מאמינה. לא רק בגלל מי שהוא, לא מחלק מחמאות למי שלא מגיע, אלא כי אני יודעת שאיתו אני שונה, אותנטית יותר.. ומגיע לי להנות מזה.
הוא גורם לי להרגיש מיוחדת, כי ראה אותי במקומות הכי נמוכים שלי ועדיין נותן מחמאה- כנראה שהיא אמיתית.
🦊