שאחי הקטן רק בן 14.
נעזוב את זה שהוא לא ממש קטן, הוא עבר את ה- 1.80 כבר לפני שחגג בר מצווה .
טיילתי איתו בגינה עם הכלב, הוא ראה אותי מנערת מחשבות מהראש. שאל מה קרה, והסברתי לו שאני מנסה לחשוב על דברים חיוביים.
המוח שלי עוד מנסה לחשוב איך להסביר לו את מה שיושב עלי.. להמיר למילים שלא יהיו כבדות על ילד בן 14.
והוא בלי לחשוב פעמיים- "תזכרי בפעם שטסת לחו"ל עם האקס, או בהופעה של דיסטרבד שהלכנו אליה יחד."
ולא יכולתי שלא להיות מוקסמת מהלב של הילד הזה, איך ברגע הוא התגייס לחפש לי מחשבות שמחות שאפילו אני לא חשבתי עליהן. לנסות להיות פרקטי לטוב ולא להתקע על הרע.
שמרתי את המילים שרציתי להגיד לעצמי, יש לו חשיבה מקסימה ונכונה שלא רציתי להרוס עם הפסימיות שלי, תמימות של ילדים והיכולת להתמקד בעכשיו.. ועכשיו ממילא אין מה לעשות עם מה שיושב עלי, אז למה לא לחשוב על אותם דברים טובים?
נכון שהיה מאוד קשה להתרכז בזיכרונות האלה באותו הרגע, אבל הילד המקסים הזה תמיד יודע להעלות לי חיוך 💜
