יש לפעמים מרחק מאוד גדול בין פנטזיה למציאות, המוח שלנו הוא לחלוטין בשליטתנו. כשמוציאים פנטזיה לידי מציאות, היא לעולם לא תתנהל באותה הצורה, במיוחד אם היא כוללת אנשים נוספים. זה יכול להיות לרעה או לטובה.
אבל יש פנטזיות שאנחנו יודעים שלעולם לא נממש, פנטזיות קיצון שהגוף והנפש לא באמת נועדו לעבור.
בתקופה האחרונה הן צפות לי יותר. ולא, אלו לא הפנטזיות שנכתבות כאן בבלוג, הן לא משהו שאני מוציאה מהמוח לעולם. לא ברור לי למה אני נמשכת לשם, אני מכירה את הגבולות של הגוף שלי, ואני יודעת מה זה כאב קיצוני או חוסר אונים וסבל אמיתיים.
זו אגב סיבה שאני חושבת שבכל מאזוכיסט יש גם סאדיסט, שגם אם לא נהנה להעניק בעצמו, נהנה מלצפות או לפנטז על מה שעושים, גם לאחרים.
אולי זה ממקום של התמכרות מסויימת, אולי זו סתם עליה של סף הריגוש במוח, אולי זו רק התקופה.. ואולי אין לזה שום משמעות.
אני לפעמים צריכה להזכר שזה בסדר ואפילו טוב שפנטזיה היא לא מציאות. במיוחד ברגעים שאני מזדעזעת מעצמי.
איך אמר ג׳יימי- המקום הזה 🧠 אצלי לא שכונה טובה.
Welcome to the nightmare in my head,
Say hello to something scary,
The monster in your bed,
Just give in and you won't be sorry,
Welcome to my other side,
Hello it's Mz Hyde!
