האקס האחרון שלי הוא אדם מדהים, היינו ביחד אומנם רק שנה, אבל הוא לימד אותי מה זו שלווה. תקופה ארוכה הוא היה עוגן, תקופה ארוכה שהרגיש שהוא יציב ממני.
הוא היה ההפך הגמור מהאקס שלפניו, חיבק אותי וקיבל אותי יותר משקיבלתי את עצמי- אני מקוה שהוא הרגיש ממני חצי משגרם לי להרגיש.
בסופו של דבר זה נגמר, לא כולם מתאימים אחד לשני. ואם יש משהו כואב, זה לאבד מישהו שאכפת לך ממנו, כי אין לך איך למנוע את הנפילות שלו למטה..
ניסיתי לרכך את המכות שהחליטו לנחות עליו אחת אחרי השניה, אבל זה לא היה תלוי בי בשום צורה. ניסיתי להרים את השברים, אבל הרגיש שבכל פעם הוא נשבר לי בידיים לעוד ועוד חלקים.
הוא היה מסוגר בעצמו, לא נתן לי להיכנס ובטח שלא רצה לחפש פתרונות שיכללו את שנינו , הוא פשוט ויתר.
בסוף הוא החליט שהוא לא רוצה שארים אותו יותר, שזה לא פייר כלפי, וזה כאב לי. זה נגמר בפיצוץ שלא היה אופייני לנו בשום צורה, והייתי שבורה מדי.. שבורה מדי להודות לו על כל מה שקיבלתי ממנו.
לא רציתי להגיד תודה, לא רציתי לתקשר, לא רציתי להשאר חברה ובוודאי שלא רציתי לראות אותו מאושר עם מישהי אחרת. הוא עשה טעויות, הוא לא היה מושלם, אבל בטח שלא נתן לי סיבה להרגיש שום דבר חוץ מתודה על התקופה שהייתה לנו.
במקום להיות שקועה בהחלמה מהפרידה שעברתי, התגלגלתי לתחושות מהפרידה הקודמת. דווקא אחרי שעברתי חוויה מתקנת, הכעס והתסכול על האקס שלפניו צפו לי, כי הבנתי איזו מערכת יחסים מזעזעת עברתי איתו- זו הייתה התעללות נפשית ופגיעות מיניות שהוא העביר אותי במו ידיו, שוב ושוב, כדי לספק את הצרכים שלו.
אז אחרי שהתנקתי, חוויתי, חייתי, התרחקתי.. הגיע השביעי ושקענו לעולם אחר, נכנסתי לסוג של בועה לתקופה..
אבל עכשיו אני יכולה להגיד תודה למי שבאמת מגיע לו.
מכתב תודה-
תודה לך, חד קרן מיוחד, ככה הייתי קוראת לך.
תודה שלימדת אותי מה זה כבוד ואהבה. תודה שלימדת אותי להודות, תודה שהעשרת אותי בידע על החיים, העולם ובמיוחד שהרמת לי את האינטליגנציה הריגשית לגבהים חדשים.
תודה על הדרך שעברנו ביחד, תודה על החוויות, הטיולים, הדמעות, ההופעות והחלומות, אבל בעיקר תודה שהוצאת אותי מהמערבולת לפני שטבעתי יחד איתך.. אני מקוה ומאחלת שתצא ממנה גם אתה, אם לא יצאת כבר.
החזרת לי את האומץ להיות אני ולא להתפשר על עצמי, אתה מהאנשים שכואב מדי לשלוח להם הודעה, אבל לעולם לא תשאר אצלי כזיכרון כואב באמת.
פשוט תודה 💜
