בתור מישהי שתמיד הייתה מתנצלת על שטויות, אני יכולה להבין למה זה מעצבן.
כשאדם מחלק "סליחה" בלי לתת לה משקל מתאים, זה הופך אותה ללא כנה, למשהו שנאמר רק כדי לסגור סיטואציה לא נעימה, ולא משהו שנאמר מכוונת התנצלות כנה.
בשביל שהסליחה שלי תהיה משמעותית, הייתי צריכה קודם כל ללמוד להפסיק להתנצל.
להפסיק להתנצל שאני "מפריעה". להפסיק להתנצל על מי שאני, להפסיק להתנצל על הדרכים שבחרתי, להפסיק להתנצל על טעויות, להפסיק להתנצל על הבית שלי, המראה שלי או כל דבר אחר בחיים שלי.
להתחיל לשמור את ההתנצלות לרגעים משמעותיים.
אז היום הזה הוא אומנם לא יום שאני באמת מבקשת בו סליחה, זה יהיה חסר משמעות לטעמי, אבל זה לגמרי יהיה יום לחשבון נפש עם עצמי, מה לשמר בחיים, מה להעיף ואיך ולאן אני רוצה לעוף בעצמי.
אם יש אנשים שאני צריכה להתנצל בפניהם, אני לא אחכה ליום מיוחד, מי יודע עד מתי נהיה כאן.
ועל כל מקרה, ממני לא מבקשים סליחה, אלא מרוויחים אותה.. ונאה דורש נאה מקיים.
