ארץ לעולם לא

בסשן קבורה,
אני קושר אותך, ידיים צמודות לגוף
אני עוטף אותך יפה יפה בניילון, מכף רגל עד ראש
אני עושה חור קטן בניילון ומכניס אליו צינור פקס שחור. הניילון הדוק סביב הצינור, כמו מבחנה בבאנג.

את שוכבת על הגב ואני חופר בחול, לידך, בשקט.
כשהבור גדול ועמוק מספיק אני מגלגל אותך לתוכו, מסדר אותך יפה על הגב ודואג שהצינור בפה שלך.
אני לוקח את האת שוב ומתחיל לזרוק עלייך חול, עד שאת מכוסה כולך, בחושך, נושמת מהצינור.
כל חצי דקה אני אוטם את יציאת הצינור לכמה שניות, וכשאני משחרר את צווחת דרך הצינור כדי שאדע שהכל בסדר.

לפעמים אני אוטם את הצינור ליותר מכמה שניות, ומדמיין אותך בחושך, קבורה בחול, קשורה, בלי אוויר.