שלום לכם חברים וחברות.
מצטער שלא הייתי כאן כמה ימים...
הלכתי, חזרתי (ממש עכשיו), דווקא היה כיף. לפני כמה שנים הייתה לי הרגשה די טובה שעוד נשוב לתקופת זוהר אבל לא הייתי בטוח... אבל עכשיו אני רגוע :)
רק חבל ששרידים לתקופת ה"זוהר" הקודמת גם היו איתי, שריד אחד במיוחד.
אותו שריד בחר לפתוח פה על החברים שלי שאני מכיר ואוהב כבר שנים, תוך ניצול המעמד שניתן לו.
וגם אחרי שהוא עשה את הנזק, הוא מנסה כאילו "ללבן אתם את העניינים".
איך הוא עושה זאת? בכך שהוא אומר, בעיקרון, “תראו. אני מכבד אתכם מאוד, אבל אני צודק ואתם טועים (לא משנה מה-ה! לא משנה מה-ה!) ולמען האמת, מעולם לא נתקלתי באנשים עלובים כמותכם. חברים? שולם שולם לעולם? די, תנו כיף חבר'ה!”
מה שהרגיז אותי הכי הרבה, זה שהוא מנסה להתחבר איתי לאחר מכן. הוא כאילו מנסה לומר, “אתה בסדר, אתה לא כמוהם".
תקשיב, הם החברים שלי, לא אתה. אני בצד שלהם, לא משנה מה היה או מה אתה טוען שהיה. ואתה מוזמן למחוק את החיוך המפגר מהפרצוף שלך ולהתעופף לכוכב שממנו נחתת, כי גם אלה שמחזיקים בדעות זהות לשלך, (כך אתה סבור, כי... אתה חי בסרט), סולדים ממך. ואתה יודע מה? כל זה התחיל רק כי אתה לא יודע איך לדבר בלי טונות של גועל וציניות.
כל הזמן הזה היה כזה מגניב ואז השמוק הזה בא ומביא עצבים לכולנו!
מילא. שפכתי המון מילים על כלום, מצטער חברה :)
בכל מקרה, התגעגעתי לקרוא אתכם.
שיהיה ערב טוב, יום מקסים לאחריו שיוביל לעוד סופ"ש, אשר אני מקווה מאוד שיהיה אחד מהטובים שהיו לכם ויזכר בהיסטוריה כמהנה במיוחד עבורכם/ן.
טוב, גם כאן יהיה שיר :)
*לא שפתחתי את הבלוג רק כדי לפרסם את המוזיקה הזאת... אבל... 😄
השיר הזה אולי נשמע קצת אפל, והתוכן שלו ממש רחוק מלהיות מנחם, אבל האריזה הכוללת שלו מעלה חיוך עלי ועל עוד רבים והיא אחת הסיבות אני חולה על Immolation 😄 לא הכי טוב שלהם, אבל שיר ענק. אני לוקח ממנו את הקטע של קודם כל תהיו עצמכם, “דרך ארץ קדמה לתורה" וכו' (תמיד עובד בשבילי). זה לא כל כך ברור מהמילים, אבל אני מאמין שזו המשמעות האמיתית שלו.
