כל פעם שבחורה חתכה ממני או שאני גם כן כי לא התאים.
שאלתי את עצמי-איזה קשר אתה מאחל לעצמך?
התשובה שלי לעצמי היתה-
שזה יהיה הדדי.
שהיא תרצה אותי כמו שאני רוצה אותה.
שהיא תחבק אותי.
שהיא תנשק אותי.
שהיא תחמיא לי.
בדיוק כמו שאני עושה עבורה.
שלא אדבר עם עציץ שרק אני יוזם ורק אני עושה והיא כלום…
שרק אני משתדל ועושה מאמצים והיא כלום…
והנה אני עכשיו בתוך הבית שלה.
במיטה שלה.
לאט לאט מתעורר.
היא כבר יצאה לעבודה-אחות בבית חולים.
והיא יוזמת איתי מגע.
היא באה לנשק אותי.
היא באה לחבק אותי.
היא מחמיאה לי בהודעות.
ככה כמו שחשבתי שזה צריך להיות.
יש רק עננה כבדה של חוסר ודאות על הקשר הזה והוא החובות הכלכליים העצומים שהשאיר לה הגרוש שלה שהסתבך בהימורים עם הלוואות ולא שיתף אותה.
מאות אלפי שקלים…
אי אפשר לנהל משק בית עם התחלה כזו.
בעיה לעמוד במשכנתא כשתבוא בעתיד אם יצליח בינינו…
כרגע אני מרגיש שאין לי זכות להתערב ולהעיר הערות על זה.
אנחנו עדיין בתחילת הקשר וזה עניינה הפרטי.
אבל זה כן משהו שגורם לי להתלבט ושם אותי בספק…
