חיים

20 שנה אני במילואים.

זה אחת המתנות הכי גדולות שקיבלתי בחיים שלי.

נקודת מפלט לעולם אחר כשיש לנו בחיים שיגרה עמוסה ותובענית.

נקודת מפלט מעומס בעבודה.

מהרצון התמידי להוכיח כל הזמן מה אתה שווה ולמה אתה מסוגל בשביל שימשיכו להעסיק אותך ולהתפרנס.

נקודת מפלט ויציאה החוצה לעולם חסר דאגות.

פשוט לשים עליך מדים ולא לדאוג בכלל.

ארץ אחרת…

אני קרוב לסיום הפרק בחיי של מילואים גיל 40 זה הגיל האחרון.
אלא אם כן אתנדב לשנים נוספות…

אני לא יודע איך החיים שלי יראו בלי מילואים שאעבוד קשה כל השנה ולא יהיה לי נקודת יציאה נקודה לפסק זמן מהחיים.

דברתי על זה עם חבר מהמילואים שהוא בגילי וגם כן משתחרר הוא אמר לי-

אז תקח חופשים בשביל מה יש לך ימי חופש…

זה לא אותו דבר.

גם קצת נכנסתי לבאסה מהכטבם שהתרסק והשמיד את החדר אוכל.

חברים שלי בפלוגה שאני דואג להם.

 מחר אראה אותם ואדע שהכל בסדר.

מעניין איך החיים שלי יראו בלי מילואים.

אם לא אחתום….

מעכשיו עד הפנסיה זהו רק לעבוד ולעבוד ולעבוד??

מחשבה קשה.

מרגיש לי חוסר ודאות…

הולך אל הלא נודע.

20 שנה מילואים זה הרבה זמן.

פתאום לעצור זה קשה לי.