חיים

אני עכשיו צריך לבחור אם אני מתנדב לשנים נוספות או מסיים את דרכי בצה״ל.

כי יש מילואים חובה על גיל 40 והגעתי לסוף.

בשמירה האחרונה שלי במילואים נפצעתי.

שמרתי בש.ג עם חייל נוסף.

דברתי עם חיילת לידי שניגשה אלי וסמכתי עליו שינהל את הש.ג כמו שצריך כשאני מדבר אתה.

נכנסה משאית והוא פתח לה רק שער אחד ולא שניים והיה מעבר צר יותר.

היא ניסתה בכוח להיכנס.

ריסקה את השער הצהוב הגדול על הרגליים שלי.

על האצבעות.

שער של איזה שני מטר גובה.

ברגע שזה קרה תוך שניה באו אלי לראות מה שלומי-

מ״פ

סמ״פ

סמג״ד

שני חובשים.

כולם באו לדעת אם אני בסדר אחרי הפגיעה מהמשאית.

אני בטוב ברוך השם גם הלכתי לעשות צילום רנטגן ואין שברים מכות יבשות הכל תקין.

אבל הרצון הזה לעזור ולדאוג לי זה מה שגורם לי להרגיש בבית בצבא.

אני מוגן.

גם באה חיילת חמודה שמאוד אוהבת אותי בתור חבר בפלוגה לדעת מה שלומי.

קשה לי לעזוב אותם יש חיבור טוב בפלוגה.

המ״פ בא אלי וצחק עלי אמר לי-

רציתי כל הקו הזה בלי פציעות של חיילים ואתה בשמירה האחרונה שלך הרסת לי.

צחקתי ואמרתי לו-מה אני אעשה זה המשאית זה לא אני.

יש התנגדות ממש גדולה במשפחה שאני אמשיך אומרים לי שדי מספיק סיימתי את הצבא וזהו.

אני עוד לא החלטתי…

אני מאוד רוצה להישאר.