את זאת שאמרת החיים האמיתיים בלי משחקים!! לא מבינה למה את משחקת אומנם הכרת חסרת אונים מבולבלת באותה מידה האמנת והבנת את השאיפות והתקוות שלי! עצוב שזאת לא את, עצוב שראיתי בענייך היאוש והנטישה מעצמך מההרגשות אפילו מהמבט שלא יכולתי לחדור דרכו שלא הצלחתי להבין אותו עד שהפסקתי להתקרב לאש שבתוכו! את הכרחת אותי ללחם על כל מה שיש לי ולא לוותר ובאת בשקט לחשת לי באוזן שאנחנו מפסידים המון דברים בדרך! את למדת אותי את סוד השתיקות הרועמות ואיך להתמודד עם הקור החודר את העצמות, את למדת אותי את היאוש ואת חרדת האור, למדת אותי איך להגיע לאופק ולחזור חזרה לקרקע ולטבוע בים.. פתחת לי את העיניים בצבע ורוד ונקית אותם מהאפל ואז התרחקת ועזבת אותי לסגור אותם בחזרה למדת אותי ששליטה זה לא משחק מגוחך ואנחנו לא דמות בתוך שחקנים! את זאת שהובלת איתי את המלחמות ועזבת אותי להתמודד וללחם עם עצמי לאן המגיעה, חשוך פה הכל שחור לא בוהה שום דבר..מטושטש.. ריק אין כלום.. מבוכים, הדרך ארוכה.. חרדות נטישה מהמציאות..לב זועם מאוכזב מיואש!! אלה שכחת שאת למדת אותי להתנתק מכל המחשבות ומהעולם החיצוני והפנימי אפילו מעצמי ולקחת נשימה ארוכה ולעצור את החיים לרגע ולחיות את הרגע הזה שאי אפשר לתאר אותו ולהרים את הראש חזרה ולעמוד על הרגליים לפתוח את הידיים ולעוף למעלה עם המון רוגע ואושר ולטבוע בשלווה! את למדת אותי את הטעם של התלות המתוק וכמה הוא מר.. משפט חכם אמרת לי ועדיין מהדהד לי באוזן ״מוכנה להתפשר על הרבה לא על אינטילגנציה וחכמה״ עוברות לי בראש המון מחשבות ושאלות עד כמה אני בסיכון איתך, עד כמה אני מסוגלת לפרוץ את הגבולות ולמתוח אותם, עד כמה אני מאופקת וסבלנית אהיה, עד כמה רעש אני אצטרך להפנים.. ועד מתי אהיה בעינייך ראויה וממושמעת!! עד כמה אספוג את הכאב שלך כמה אני יכולה להתחלק איתך... עד כמה הגעגועים ישברו אותי... עד כמה וכמה וכמה???? כמה אני רוצה את הקשר הזה? ומסוגלת להשתייך ולעבור תהליך המרות שלך.. כמה שזה קשה? ולכן היום הגעתי למסכנה שזה מה שחיפשתי כל חיי להתמסר להרגיש לאהוב להתנתק מכל רצוני, וללחם בגלים עד שאחדור אותם לאהוב את הפרפרים בבטן ולהרגיש את הדפיקות שאני רק מעלה מחשבות בנוגע לך הגבירה שלי
