ימים קשים עוברים עליי מנסה לדלג בין הטיפות שלא אתלכלך ומעל הבורות שמפריעים, ולפעמים נכנסת בפנים לצלול עמוק.
-כלואה בעולם עומקי פחדים רוע שיפוטיות אכזריות אלימות התעללות כאב סבל שריפות הרוגים אבלים, יותר מתמיד הפכה האנושות לשטנים.
מי אנחנו בעולם אלה רק אורחים!
מי יודע להיות רגיש, מי זה טוב ומי זה רע? מי רוצה לדעת לחיות בשליטה, מי רוצה לענוד שרשרת חרות?
הפכנו עולמות עדיין כסף חומריות החשוב לרוב האנשים. האם זה עושר או אושר? האם זה זיוף ושקרים.
מרחפת הולכת בצדדים במבוך עמוק נפגשת עם הקירות הקרים שואלת על הקצה להגיע לאור, עונים לי בחיוך ״אנחנו נמצאים בתוך התהום״.
אלכוהול סמים אבקות לחזיק שריר לא כך מתמודדים עם חיים זרים.
מתפללת ברחובות לבית עטוף חום רחוק על גבעת שלום.
יש לי מספיק ביטחון עצמי ואמיצה בשביל לעשות מהפכת תודעה לאלה שישנים על האף ולזה אשמח לכמה שיעורים. כל האמת בפרצוף!
-שיבוא עלינו
הראל סקעת
מילים ולחן: נתן גושן
פתאום נשכבנו שם תקועים במבטנו,
אתה באש אני שייך יותר לרוח.
אמרת ״אין לי בעיה עם מלחמות,
אך כמו כולם כך גם אני צריך לנוח״
זוכר עצרנו שם, קפואים עד עצמותינו,
יושבים ומחכים שייפסק הגשם.
מלא שטויות עושים בשם אהבתנו,
מתי נגדל ונגמל מזה בעצם.
וכשיבוא, נו מי אם לא,
מה נגיד לו,
אולי שדי לנו כבר.
וכשיבוא, נפציר בו,
כבר חיינו פה שנים,
מחכים לרחמים
שיבואו עלינו.
זה כל כך מרגיש שהזמן...
פתאום נבהלנו קצת, חוזרים על עקבותינו,
מה שאבד או התפספס לנו בדרך,
שקועים במחשבות של מה יבוא עלינו,
במקום ליפול לגאווה כורע ברך.
וכשיבוא, נו מי אם לא,
מה נגיד לו,
אולי שדי לנו כבר.
וכשיבוא, נפציר בו,
כבר חיינו פה שנים,
מחכים לרחמים
שיבואו עלינו.
זה כל כך מרגיש שהזמן...
או שתיפול האש
או בחסדי שמיים
אם לא ניפול מהרגליים
נחכה עוד שיבואו עלינו.