נוסעת סמויה

בשעה הקרובה אני פותחת בקלפים. למי שיש שאלה, יש לשאול כך: "מה יקרה אם...?" "מה אני צריך לעשות כדי...."? אפשר עוד ניסוחים, אבל לא תשובה של כן ולא. אתם ואתן מוזמנות ומוזמנים. 

לפעמים את צריכה מישהי שתוביל את האנרגיה שלך בגוף, מלמטה עד לאלוהימה. מוליכה עם מילה ואצבע, עם שפתיים ממיסות קרח בעורף, בלשון, בשד ובפיסוק רגליים. זוכרת להחזיק את הרטט ומתי לתת לו לעוף, לבעור ולהמיס כל קוביית קרח. 

עם ברירה, בלי ברירה, בהוראה, בהצלפה.

אל תפחדי, בואי. 

אני קוראת כאן בלוגים אחרי המון זמן שלא. למה אנשים חושבים שסקס קינקי זה יחסי שליטה? 

אני קוראת כאן בלוגים אחרי המון זמן שלא. למה אנשים חושבים שסקס קינקי זה יחסי שליטה? 

שבע שנים והרבה מאוד נשים העברתי תחת היד שלי ושלו. יד אמן מיומנת שלו, יד מהוססת ואחר כך בוטחת שלי. אל כל אחת מהן הגעתי אני ומסרתי לו את התשורה. לא גופים יפייפיים ביקש לעצמו ולי, אלא עולמות ביקש. את הנכונות שלה להגיש לו את המחשבות הכי כמוסות שלה,את העולם הפנימי הכאוטי הנואש והשמחות הבנאליות.

מעולם לא ראיתי את פניו. קולו היה מקדש עבורי. מרחב בטוח בו שוטטתי ככוהנת דת. הסשנים איתו היו מופלאים וכשבחר עבורי שותפה לסשן היה זה תמיד כמסע נהדר במבוכיה הסודיים של נשים גדולות .

חלף זמן רב מאז שהובלתי אשה לגלות את השפחה שחיה בתוכה, להיקסם בקסמיו של עולם השליטה. חלף זמן ואני מתגעגעת.

אני קוראת לך. כן, לך: אולי את אשה חסרת ניסיון , אולי היה לך ניסיון כושל או מוצלח,אולי את  כואבת ופצועה אבל עדיין נותר בך רסיס אמון באשה שרוצה להחזיק את ידך ולהוביל אותך בדרכך שלך בעולם השליטה.

ולזכות בליווי ובשליטה מיומנת, מתחשבת ולא מתפשרת של אדון.

האם את יכולה לדמיין את עצמך כחלק ממשולש של שני שולטים מנוסים ורגועים ששליטה עבורם היא אמנות?

האם את יכולה לראות את עצמך מתמסרת כל כולך בנפשך ובגופך ?

אם ענית "כן" אבל גם אם את לא מרגישה בטוחה, אך עדיין הסקרנות בוערת בך- אל תוותרי לעצמך שוב. בואי. צאי איתי למסע חושני-רוחני בתוך המרחב הבטוח שנעניק לך.

מיא שם-אוּר

אוּלַי
הוּא
מוּכָן לְלַטֵּף אוֹתִי
בַּצַּוָּאר
כָּכָה – קְצָת
– בַּצַּד

לֹא לְפַחֵד
לְהַכְאִיב. לְהִתְעוֹרֵר
בְּמָקוֹם אַחֵר

נְשׁוּכָה

שֶׁיַּעֲשֶׂה

אֲנִי מוּכָנָה
שֶׁיִּנְגֹּס בִּי.

שֶׁיַּעֲשֶׂה אוֹתִי
שְׂרוּטָה.

תל אביב בלילה

בַּדֶּרֶךְ לַיָּם
לְמַעְלָה
רָאִיתִי יְלָדִים קְטַנִּים
שְׁחֻמִּים
זְרוּקִים לְיַד הַלֵּב

עֲרֻמִּים

יוֹשְׁבִים

עַל גִּבְעַת
כִּסְאוֹת
פְּלַסְטִיק
לְבָנִים
בְּגַגּוֹת
מְחֻמְסָנִים בְּתֵל אָבִיב לְיַד הַיָּם

מִתַּחַת לְשָׁמַיִם שְׁחוֹרִים מְמֻלָּאִים
כּוֹכָבִים בּוֹכִים בּוֹכִים
בּוֹכִים.

חַם.
חַם.
חַם.

חַלּוּקֵי קֶרַח
נְמַסִּים
בֵּין
הַשְּׂפָתַיִם

זוֹלְגִים.

נְשִׁימָה
קְטַנָּה.

כנפיים

כָּל כָּךְ חָזָק תָּפַס-אָחַז-צָבַט אוֹתִי הָאִישׁ עִם הַכְּנָפַיִם
עַד שֶׁלֹּא יָכֹלְתִּי לִצְרֹחַ וְלָעוּף
מִשָּׁם.

בּוֹעֶרֶת רַצְתִּי בְּמַעֲלֵה הַמַּדְרֵגוֹת
לַגַּג
לְהַסְפִּיק לָעוּף מִמֶּנּוּ
לִפְנֵי שֶׁיָּעוּף הוּא
וְהַכֹּל יִתְקַלְקֵל לִי.
כָּל כָּךְ חָזָק תָּפַס-שָׁמַט-אָחַז בִּי
הָאִישׁ עִם הַכְּנָפַיִם הִרְגִּישׁ-רִגֵּשׁ אוֹתִי בַּכְּנָפַיִם לְהָעִיר אוֹתִי-לִצְרֹחַ עָלַי
מִתּוֹךְ אַהֲבָה חֲזָקָה.
כָּךְ
הוּא
אָמַר
לִי –
לוֹחֵשׁ לִי בָּאֹזֶן –
נִשְׁבַּע לִי בֵּאלֹהִים וּבָאִמָּא הַבַּת זוֹנָה שֶׁלּוֹ.
כָּל כָּךְ חָזָק תָּפַס-שָׁמַט-דָּרַס אוֹתִי לָרִצְפָּה הִכְנִיס לִי מַכּוֹת
בָּרֹאשׁ-סָתַר לִי בְּעָצְמָה
עַד שֶׁהָרֹאשׁ

עָף לִי מֵהַגּוּף – אָהַב אוֹתִי בְּחָזְקָה כְּאִלּוּ גַּם לִי כְּנָפַיִם וַאֲנִי צִפּוֹר
קְטַנָּה מִתְבּוֹנֶנֶת
מֵעַל גֶּדֶר הָאֶבֶן הַלְּבָנָה בָּעוֹבְרִים וְשָׁבִים מַרְאָה אֶת הַכְּנָפַיִם
הַלְּבָנוֹת שְׂעִירוֹת עֲנָקִיּוֹת שֶׁלִּי –
וְאֵין לִי כֹּחַ
כְּנֶגֶד
כָּל הַקִּנְאָה שֶׁמְּכֻוֶּנֶת נֶגְדִּי
בִּגְלַל הָאִישׁ שֶׁלִּי
שֶׁתּוֹפֵס בִּי בְּעָצְמָה
בּוֹעֵט בִּי-מַפְרִיעַ לִי לָעוּף בִּלְעָדָיו.

כָּל כָּךְ חָזָק תָּפַס-אָחַז-הִרְגִּישׁ-חָנַק אוֹתִי בְּיָדָיו-מַפִּיל עָלַי שֵׂעָר
זָהוֹב סָתוּר צוֹרֵחַ עָלַי שֶׁאָקוּם-שֶׁאֵשֵׁב-שֶׁאָקוּם-אֵשֵׁב עַל שָׁטִיחַ
הָאוֹקֶר שֶׁנִּקְנָה בְּאִיקֶאָה-צָעַק-סָטַר-מָשַׁךְ לִי בַּשֵּׂעָר-
הִכְנִיס לִי
הוֹצִיא
הָפַךְ אוֹתִי עַל הַגַּב
קָרַע אוֹתִי
הִצְלִיף בִּי
עַל הַגַּג בְּתֵל אָבִיב תַּחַת הַבַּיִת שֶׁלּוֹ
עָשָׂה אוֹתִי נַרְקוֹמָנִית-מְסֻמֶּמֶת מַתְמִידָנִית-מַסְנִיפָה חֲלוּשָׁה-
עֲלוּבָה רַק
שֶׁאֶהְיֶה
שֶׁלּוֹ
בְּכָל הַחַיִּים הָעַכְשָׁוִיִּים וְהָעֲתִידִיִּים וּבְכָל עָתִיד שֶׁהוּא לֹא יָכוֹל
לִצְפּוֹת מִנְּקֻדַּת הַמַּבָּט הָאֱלִילִית שֶׁלּוֹ
בְּתוֹךְ גַּן מֵאִיר
חִסֵּל אוֹתִי
תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ-צְהֻבָּה-עֲנָקִית בְּצוּרַת חֲבִיתָה יְרֻקָּה לוֹחֵשׁ לִי-
נוֹשֵׁם לִי-מַצְמִיד אוֹתִי בְּכֹחַ
לָאֲדָמָה הַחוּמָה –
'מְתוּקָה שֶׁלִּי' – 'מְתוּקָה יְקָרָה שֶׁלִּי'. כִּי אֲנִי רוֹצָה לָמוּת אִם אֲנִי
לֹא שֶׁלּוֹ.

איך איך?

אני קוראת בקלפי טארוט המון שנים אבל כמעט ולא יצא לי לענות על שאלות שקשורות לשליטה ולעולם הזה.אני מחפשת לשם התרגול שואלים ושואלות.

אם למישהי יש שאלה ממוקדת אחת כתבי לי ואשלח לך מסר קצר שיעלה בקלפים.

עדיפות להתכתבות בתגובות ולא בפרטי.אפשר לבקש רק מסר בלי שאלה. 

רק דברים שקשורים לעולם השליטה.

**אני לא פותחת כלל את הפרופילים שלכם, אז תכתבו לי רק אם אתם גבר או אשה או אחר בבקשה*****

יום טוב לכולכם

נובה

אין לה פנים ואין לה שם. אבל יש לה דופק והוא שקט, כמעט לא נשמע. אפשר לעבור חיים שלמים מבלי לחוש בה. בתרבות המערבית קוראים לה בשמות רבים. הכי קרובות לתאר אותה, היו אלה שקראו לה "האחר" אבל גם טענו שבתרבות פאלוצנטרית אין  את הכלים לתאר אותה, כי היא נולדה בעולם פראי מידי.   אבל גם בכלוב הכי חזק יש סדקים. אני חושבת שאפשר דרך הסדקים האלה לחשוף חתיכות חתיכות ממנה בכל פעם, בתנאים מאוד מסויימים. איך עושים את זה? כמו בלידה: מרפים. נכנסים למאורה חשוכה. מתפשטים. מתמסרים לה, מתמסרים לכל מה שהיא תביא: היא תפלח לך את הגוף, היא תגרום לך לנהום, לגמור, להשיר את המסכות שלך, להזיע, להיפתח לאור ולרחף בעולמות אחרים.

כשהזמן מגיע,מזמינים את האדון או הגבירה להגיע ולעזור לה לצאת. אדון או גבירה הם המיילדת,הם חלק מהטקס  של לידת החיה הפראית שאת. אבל הם לא העיקר. את היא החלל ממנו יוצאים החיים. את היא האם. 

פחד המוות שאנחנו מקבלות בלידה, גם הנפלאה ביותר, הוא הפחד העתיק מחיות הטרף שמריחות את הדם של גופך הפתוח ומתאספות כדי להשביע את הרעב. לכן אל תלדי ואל תסתשני במקום בו את מרגישה לא מוגנת טוטאלית.